ארגון הטרור חמאס פרסם היום (רביעי) אות חיים של החטוף עמרי מירן – לראשונה מאז לראשונה מאז אות החיים האחרון שהתקבל באפריל בשנה שעברה ביחד עם שורד השבי קית' סיגל ששוחרר ביחד עם עופר קלדרון וירדן ביבס בפברואר. 

משפחתו של עמרי לא אישרה את פרסום הסרטון, ומבקשת לכבד את פרטיותה ולא לפנות אליה בשעה זו. משפחת מירן ביקשה למסור: ״ערב יום השואה, בו נהוג לומר 'לעולם לא עוד', ואזרח ישראלי זועק לעזרה ממנהרות חמאס. זו בושה למדינת ישראל.  עמרי שלנו חזק ולא יישבר, אבל הלב שלנו נשבר.  שנה וחצי הוא ו-58 חטופים ממתינים שישיבו אותם. אנחנו לא נוותר ונמשיך להיאבק עד שעמרי ישוב אלינו, ובעיקר לשתי בנותיו שמחכות בכל ליבן לחבק אותו״.

אתמול, אשתו של עמרי, לישי מירן-לביא, קראה להתאים את חגיגות העצמאות למאבק להשבתם של החטופים: "המדינה נבנתה על ערך הרעות, הערבות ההדדית, על זה גדלתי ועל זה עמרי גדל. בלי מימוש הערכים האלו אי-אפשר לדבר על עצמאות מלאה ולקיים שגרה במצב הנוכחי. אני חושבת על המילה 'לחגוג' עצמאות ומתמלאת באי-נוחות. אין עצמאות שלמה כש-59 מאיתנו בעזה. אין ניצחון כש-59 עדיין בשבי".

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, נפגש מוקדם יותר היום עם לישי מירן לביא. ח"כ גפני אמר כי "החזרת החטופים הוא הנושא החשוב ביותר, פדיון שבויים היא המצווה החשובה ביהדות וכי יש לעשות הכל על מנת להחזיר את החטופים כולם במהרה".

לפני כשבועיים, מאות אנשים התכנסו בכיכר החטופים בתל אביב לציין את יום הולדתו ה-48 של עמרי מירן, תושב נחל עוז שנחטף על ידי החמאס בשבעה באוקטובר. עמרי, המטפל בשיאצו במקצועו, הוא הגבר המבוגר ביותר שעדיין מוחזק בשבי החמאס בעזה.

באותה שבת הגורלית, עמרי שהה בממ"ד יחד עם לישי אשתו ובנותיהם – רוני, שהייתה בת שנתיים וחצי, ועלמא, שהייתה בת כשנה. המחבלים הגיעו לביתם יחד עם הנער תומר ערבה, שביקש מהם לפתוח את הדלת אחרת יפגעו בו. בהחלטה של שבריר שנייה, הם פתחו את הדלת. המחבלים רצחו את תומר מיד לאחר מכן.

משפחת מירן הועברה לבית משפחת עידן, שם שהו על הרצפה לצד צחי שהיה מכוסה בדם, גלי והילדים שחר ויעל. בצהריים הובאו לשם גם נטלי ויהודית רענן. המחבלים לקחו את עמרי, צחי, יהודית ונטלי, בעוד שאר המשפחות נשארו במקום, מסתתרות במשך שעות עד הגעת החיילים.

ברגע הלקיחה של עמרי, בתו רוני צרחה: "אבא שלי, אבא שלי" ולישי נאלצה להחזיק אותה כדי שלא תרוץ אחריהם. לישי הספיקה לומר לעמרי שהיא אוהבת אותו וביקשה ממנו שלא ינסה להיות גיבור, והבטיחה לשמור על הבנות.

עמרי גדל ביסוד המעלה והגיע לנחל עוז בעקבות חבר טוב שפגש בטיול בהודו לפני כ-20 שנה. לשניהם קוראים עמרי והם כינו את עצמם "משפחת מילגה" – מילגה בהודו פירושו "הכל אפשרי". החיוך שלו הוא הדבר הראשון שכולם מזכירים בהקשר שלו – חיוך אמיתי שמגיע לעיניים וללב.

לעמרי יש סטודיו לטיפולים בנחל עוז בשם "כאחד האדם", שם הוא מטפל בזן שיאצו, המשלב בין גוף לנפש. במקביל הוא עובד בנוי בקיבוץ. את לישי, אשתו, עמרי פגש במרץ 2020, רגע לפני הסגר הראשון בקורונה, במסיבת פורים בשדרות. בין לישי, שמנהלת את המכינות בספיר, לבין עמרי נוצר חיבור מהיר ועמוק. כמה חודשים לאחר שהכירו, היא עברה לגור איתו.

חטופה אחת ששוחררה סיפרה שפגשה אותו במהלך שהותה שם. בסוף אפריל, בין חג פסח ליום העצמאות, לפני כשנה פרסם החמאס סרטון של עמרי וקית' סגל.

בסרטון, עמרי נראה בעיניים עייפות ופנים כבויות כשהוא מבקש: "משפחתי היקרה, אני מתגעגע לכולכם. אבא, אחיי, אחותי, לישי אהובתי, רוני ועלמא בנותיי היקרות. השנה לא הצלחנו לחגוג שום חג ביחד בגלל המלחמה הארורה הזאת. אני מקווה שלפחות את החג הבא, יום העצמאות, נוכל לחגוג ביחד כולנו".

"אני נמצא פה בשבי החמאס כבר 202 יום" אמר. "המצב פה לא נעים, קשה, יש הרבה הפצצות. הגיע הזמן להגיע לעסקה שתוציא אותנו מכאן בחיים, שלמים ובריאים. אני רוצה שתעשו כל מה שאתם יכולים ותלחצו בכל דרך אפשרית ותמשיכו להפגין כדי שיהיה מו"מ ועסקה עכשיו".

לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי, השתתפה היום בדיון בוועדת חוץ וביטחון ואמרה: "אנחנו חיים בפיקציה כבר שנה וחצי. על איזו עצמאות אתם מדברים? אנחנו נכנעים כל יום מחדש לארגון טרור. כל יום שאנחנו קמים בבוקר ועדיין יש חטופים בעזה אנחנו נכנעים להם. זאת הכניעה האמיתית!".

באירוע לציון יום הולדתו ה-48, דני מירן, אביו של עמרי, שיתף ברגשותיו: "אני באמת, אחרי כל כך הרבה זמן, מתגעגע לעמרי רגע-רגע, שעה-שעה, לילה-לילה. כל בוקר שאני קם יש לי דמיונות אחרים. יש ימים שאני מתעורר בשמחה כי ראיתי אותו בשמחה, ויש ימים שאני בבוקר מתעורר אבל עם עצב גדול כי לראות אותו שם, בדמיון, בחלום זה רק עצב, בכי ובכי, ואני לפעמים מתעורר עם דמעות בעיניים תוך כדי בכי".

הוא הוסיף: "והלילות, הלילות הם הרבה יותר קשים מהימים כי בימים עם ישראל איתי, עם ישראל מחבק אותי ונמצא איתי, בלילות שאני לבד בחדר אז מתחילות הבעיות – נים ולא נים, חוסר שינה, להתעורר בשתיים בלילה. התעוררתי בשתיים שלושים וארבע וישבתי לכתוב, וזה מה שאנחנו עוברים".

בנותיו של עמרי, רוני ועלמא, שהיו בנות שנתיים וחצי ושישה חודשים בזמן החטיפה, גדלות בינתיים ללא אביהן. במהלך האירוע לציון יום הולדתו, אמרה לישי: "לפני שבועיים פתאום הבנו ששום דבר לא קורה וחוזרת הלחימה ולעמרי יש יום הולדת, אז החלטנו הפעם לעשות משהו קצת שונה".

"עמרי הוא מטפל שיאצו בלב ובנשמה ובראש, ואני יודעת שהוא העביר טיפולים שם, ואני יודעת שהוא עזר המון לאנשים שהוא נפגש איתם במהלך הדרך, ואני בטוחה שגם היום זה מה שהוא עושה".

היא הוסיפה: "אני רוצה להודות לכם שבאתם, ששלחתם יחד איתנו אנרגיות אמיתיות לעמרי ולכל בני הערובה שנמצאים איתו עדיין בעזה, במיוחד היום ביום הולדת שלו, במיוחד היום יום לפני חג החירות".

לישי גם ציינה כי הזמינה באופן אישי את ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ והממונה על המשא ומתן השר דרמר לאירוע, אך אף אחד מהם לא הגיע "כדי לראות את עם ישראל שבאמת דורש ורוצה, גם בערב שבת, גם בערב חג, לא נשאר בבית ודורש אותם איתנו פה".