
הנה דווקא התכנית הזאת שמייצגת לעיתים קרובות קצוות משויפים (מדי) לעומת משדרי האקטואליה הרושפים – מחמש עם רפי רשף, דרך שש עם עודד בן עמי ועד למהדורה המוקדמת בואכה המהדורה המרכזית – דווקא היא זאת שסיפקה אמש אמירה ברורה שעלתה מכל מסך שעדיין פתוח בשעה שכזאת. אמירה? יותר נכון זעקה: איכס, נמאסתם.
תאמרו שהיה זה כדור שהתגלגל על קו השער, ותצדקו בתיאור המצב. אבל לפעמים צריך לדעת גם איך לדחוק כדור שכזה פנימה, אל הרשת, וזה בדיוק מה שיאיר שרקי ואברי גלעד היטיבו לעשות.
במרכז אולפנם של השניים יושב פאנל מאוזן יחסית: ג'וש בריינר, כתב המשטרה של "הארץ" משמאל, שרה העצני, יו"ר "ישראל שלי" מימין, ובתווך ג'קי לוי – כיפה על ראשו ומרכז עד ימין לייט בפיו.
שרקי היה הראשון לזהות את מה שהפך לבון-טון של כל הפרשנים מאותו רגע והלאה: "כל המעורבים בשיחות (בין נתניהו, אדלשטיין והחרדים. נ.ק) ידעו על מה שקרה בעזה" פסק, ובכך מסגר את האירוע בצורה המגעילה אך הנכונה ביותר: ראש ממשלה ויו"ר הוועדה הכי חשובה שלו, יושבים עם נציגי ציבור של משתמטים מגיוס ודנים איך להרחיב את מעגל המשתמטים, בשעה ששלושה צוותים עושים את דרכם לשלושה בתים כדי למסור להם את המרה שבידיעות.
בלתי נתפס, בלתי נסבל ובלתי נסלח: כמה נלעגת הייתה ההודעה הרשמית מטעם ראש הממשלה שביכה את מות החיילים שביד אחת שלח למלחמה, בעוד ידו האחרת בוחשת בקלחת הקומבינה המצחינה ביותר שניתן להעלות על הדעת.
הפאנל שנדיר שיסכים על משהו, כולו חזית אחת: וגר ג'וש עם שרה ובריינר עם העצני ירבוץ. בריינר מזהה נכון שאחד הנופלים הוא רק בן 19. משמע, התגייס לאחר 7 באוקטובר. כלומר, לו היו החרדים בוחרים שלא לפרוש מעם ישראל הנלחם על חייו, היו יכולים כבר לשרת במקומו.
Source link