כירורג אוסטרלי מקווינסלנד ספג קנס כבד של 10,000 דולר וננזף רשמית לאחר שצילם ושיתף תמונה של איבר מינו של מטופל שמקועקע בצלב קרס. כפי שדווח בניו זילנד הרלד, הרופא מצא את עצמו "בין הפטיש לסדן" בעקבות האירוע.
האירוע התרחש באפריל 2019, כאשר המטופל הגיע לבית החולים לאחר שנפצע בפיצוץ. לפי הדיווחים, האיש נפגע כשפצצת צינור שהכין בביתו התפוצצה בידיו, מה שהצריך ניתוח אורתופדי דחוף. במהלך הטיפול, הונשם המטופל והוכנס לתרדמת מלאכותית כחלק מתהליך ההחלמה ביחידה לטיפול נמרץ.
שלח תמונה של איבר מינו של מטופל שעליו מקועקע צלב קרס (צילום: שאטרסטוק)
בזמן שהמטופל היה מחוסר הכרה, הבחין הכירורג בקעקוע "השנאה" – צלב הקרס על איבר מינו של המטופל. הרופא אז "לקח את העניינים לידיים שלו" ושיתף תמונה של איבר המין "האנטישמי לכאורה" של המטופל בקבוצת צ'אט וואטסאפ עם עמיתיו לעבודה, כפי שדווח בהרלד.
הסקנדל "עבר מתחת לרדאר" במשך כשנה, עד שמשרד נציב תלונות הבריאות קיבל "טיפ" אודות "המקרה המוזר" בשנת 2020. המחלקה פתחה בחקירה רשמית שהסתיימה במסקנה כי מעשיו של הכירורג היו "ללא מטרה קלינית או רפואית" כלשהי.
בית הדין שדן במקרה, שתואר כ"מחלוקת", הכיר בעובדה שהכירורג הביע חרטה על "שיתוף התמונה הפרטית", אך עדיין החליט להטיל עליו קנס "עצום" של 10,000 דולר ונזיפה רשמית. בית הדין הדגיש כי "המטופל היה מחוסר הכרה ופגיע במיוחד" בזמן האירוע.
למרות הסיקור התקשורתי של "הדרמה הארוכה", נותרו שאלות פתוחות לגבי גורל המטופל לאחר האירוע. לא ברור מה עלה בגורלו בהמשך, וכן לא פורסם מידע נוסף אודות הסיבות שהובילו אותו להכין פצצת צינור בביתו מלכתחילה.
בשבוע שעבר חשפנו בוואלה כי סמנכ"ל הביטחון במשרד ראש הממשלה, אלון חליווה, צפוי למסור עדות פתוחה בפרשת המסמכים המסווגים שנחשפה בעיתון ה"בילד", בעקבות חשד שתיעודים של אלי פלדשטיין נמחקו ממצלמות האבטחה במקומות הרגישים ביותר במשרד. היום אנו מביאים שורה של מסמכים שמחזקים את החשד ומעלים סימני שאלה בנוגע להתנהלות המשטרה, שעדיין חוקרת את התיק. התהיות הללו גוברות לנוכח מכתב שנשלח לחליווה בנובמבר האחרון על ידי המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון, שבו הזהיר אותו מהתערבות בחקירות – לאחר שחליווה ביקש לקבל מראש עדכונים על קיום החקירות ואת רשימת החומרים שנתפסו ממשרד ראש הממשלה.
מסמכים שהגיעו לידי וואלה וכן שיחות עם מקורות מעלים תהיות רבות בכל הנוגע לשליטה במסמכים ובתיעודים ממצלמות האבטחה בחדרים המסווגים ביותר בלשכת ראש הממשלה.
דוגמה לכך ניתן למצוא מדיון משפטי לא שגרתי שהיה אמור להתקיים לפני שבועיים בסכסוך מסחרי בעניין עבודות בינוי שבוצעו בחללים הרגישים ביותר במשרד ראש הממשלה. הדיון שהיה אמור להיערך בבית המשפט המחוזי בלוד נדחה עקב מבצע עם כלביא. מדובר בערעור שהגישה חברת כ.מ.א.כ. יזמות ובנייה מתקדמת בע"מ נגד חברת טופ סקיי ליין, על פסק הדין שניתן בבית המשפט השלום בראשון לציון.
בזמן חירום ובעת משבר ישנה חשיבות לשמירה על רווחה נפשית וקשר חברתי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקבוצת הגיל השלישי הנאלצים להתפנות מבתיהם בעל כורחם. מחקר משותף שהובילה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביע על הצורך לשמר את הנגישות לאמצעים דיגיטליים בזמני קיצון, במיוחד עבור אוכלוסייה זו. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת "American Journal of Geriatric Psychiatry" ונחשפים כאן לראשונה.
המחקר של פרופ' אלה קון-שוורץ, פרופ' יעקב בכנר וד"ר איתי מנהיים מאונ' בן גוריון וד"ר רינת ליפשיץ מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, בחן את תפקידם של שימושים דיגיטליים ביחס לרווחה הנפשית של זקנים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה, לעומת זקנים שלא פונו. לשם כך, 93 בני 60+ מפונים ו-150 בני 60+ שאינם מפונים, מילאו שאלון כחודשיים לאחר תחילת מלחמת 7.10.
פעילויות למפונים במלון כפר המכביה (צילום: אבשלום ששוני)
הרווחה הנפשית של המפונים המבוגרים נפגעה קשות, כשמבין המפונים, 24% חיו לבד ומבין הלא מפונים 27%. ניתוח הנתונים על פי מדדים של רווחה (בדידות, תסמיני דיכאון, בריאות סובייקטיבית ותחושת שליטה), הצביעו על בריאות פחות טובה ורמות גבוהות יותר של בדידות ותחושת שליטה מופחתת בקרב המפונים.
בעוד ש-56% מבני הגיל השלישי הלא מפונים דיווחו על שמצב בריאותם הוא "טוב או טוב מאוד", רק 45% מאלו המפונים דיווחו זאת. בנוסף, 37% מקבוצת המפונים דיווחו על תחושת בדידות "לפעמים או לעתים קרובות", לעומת אחוז נמוך יותר של 23% מקבוצת הלא מפונים.
המחקר מדגיש את הניתוק מהעולם המקוון היווה חלק מטראומת הפינוי. נמצא כי בקרב המבוגרים המפונים חלה ירידה בשימוש במחשב נייח ובטלוויזיה חכמה, מכשירים שלא ניתן לקחת מהבית במהלך הפינוי. כך, רק 18.5% המפונים דיווחו על שימוש במחשב נייח אחרי תחילת המלחמה, ירידה של כמעט 40% לעומת שיעור גבוה בהרבה של 67% לפני המלחמה.
באופן דומה, שיעור הזקנים שמדווח על שימוש בטלוויזיה חכמה ירד ל-38% אחרי המלחמה לעומת 58% לפני המלחמה. בנוסף, אחוז ניכר מהמבוגרים שפונו מבתיהם מהצפון והדרום במלחמה (יש לשער שהתמונה דומה בקרב מפוני המרכז המבוגרים במהלך העימות האחרון עם איראן) לא דיווחו על מימוש זכויות בשירותים ממשלתיים או על ביצוע פעולות בנושאי בריאות בגלל קשיי נגישות לשירותים המקוונים שלא כמו בבתיהם. בקרב אלה מהם שכן המשיכו בכך תחושת השליטה נשמרה וגם מדדי הבריאות, הבדידות והרווחה הנפשית היו בהתאם.
"סיכון מיוחד עבור זקנים מפונים"
"דווקא בעתות משבר, גישה לדיגיטל ושימוש בטכנולוגיה יכולים להוות משאב חשוב לשמירה על רווחה נפשית, בריאות וקשר חברתי. נגישות דיגיטלית חשובה גם ביחס למיצוי זכויות, במיוחד בתקופת הפינוי שבמהלכה יש צורך במילוי טפסים ונגישות לאתרים ממשלתיים לקבלת סיוע". מסבירה פרופ' קון-שוורץ, ראש התוכנית לתואר שני בלימודי גרונטולוגיה באונ' בן-גוריון, "כאשר מדובר באוכלוסיית הגיל השלישי, קיים סיכון מיוחד עבור זקנים מפונים. לא רק בשל עצם הפינוי, אלא גם בשל אובדן אמצעים דיגיטליים שעשויים לסייע להם להתמודד".
החוקרים מדגישים: "על רשויות המדינה המטפלות בקבוצת גיל זו וברווחתה, לפעול לוודא שהם מקבלים נגישות לאמצעים דיגיטליים גם אחרי פינוי מהבית כדי שיוכלו לבצע פעולות קריטיות כמו מימוש זכויות, דאגה לבריאות ושמירה ע לקשר עם בני משפחה וחברים".