בן־גוריון ונתניהו – לכאורה, אין קשר. אבל דווקא בימים אלה, של סיכוי לשלום אזורי, כדאי להזכיר נשכחות: גם בן־גוריון יזם ברית אזורית. כפי שנתניהו יוזם כיום ברית מתונים אזורית, בן־גוריון חבר בסוף שנות ה־50 למדינות המתונות של פעם, איראן וטורקיה, בברית מול הקיצוניים דאז, מצרים וסוריה. היום זה נראה מוזר שדווקא איראן וטורקיה נבחרו כבנות ברית. אבל אז הן היו מדינות לא קיצוניות, שניצבו מול מצרים וסוריה, שבהן השלטון היה קיצוני, מהפכני ושונא, שיצא למלחמות נגד ישראל.

באבסורד המזרח־תיכוני, כיום דווקא המדינות הערביות שפעם היו האויבות המרות, הן שותפות של ישראל כי הן חרדות מאיראן, מהציר השיעי הקיצוני שמאיים מבחוץ ומבית על השלטון. באבסורד המזרח־תיכוני, המדינות המתונות, החילוניות והחיוביות של שנות ה־50, איראן וטורקיה, התהפכו ומנהיגיהן הם היום הקיצוניים והפנאטים.

דווקא בנימין נתניהו ממשיך את דוד בן־גוריון בהשקפה של שלום מתוך אינטרסים ולא בהשקפה של שלום תמורת שטחים, נוסחה שתלמידי בן־גוריון אימצו. דיין ופרס, רבין וממשיכיו האמינו בשלום ערבי תמורת שטחים ישראליים ופעלו למענו. זו נוסחה שכשלה ב״מזרח התיכון החדש״ והאוטופי של פרס, ובהסכם אוסלו של פרס ורבין.

אל נסיכיו של בן־גוריון הצטרפו למרבה ההפתעה נסיכיו של מנחם בגין. רוב נסיכי הליכוד מחזיקים באמונה שוויתור ישראלי על שטחים ביהודה ושומרון יביא לשלום. רובם החלו בקצה הימני הקשוח של ארץ ישראל השלמה, דחפו להתנחלויות בבית אל ובקדומים, אך הצטרפו לחבריהם החדשים מ"העבודה" בהשקפה שלפיה שלום יושג רק עם מדינה פלסטינית שגובלת בירושלים ובפאתי כפר סבא ופתח תקווה. הם מאמינים שאפשר לחיות בשלום עם האויב הפלסטיני שיירגע ויבחר בדו־קיום אחרי כל כישלונותיו וסבלו.

כולם עומדים מול הנסיך נתניהו, שממשיך את הסרבנות לוויתורים, כמו בן־גוריון. הוא מאמין שבמקום שלום מתוך פשרה, עדיף שלום מתוך אינטרסים. ובדומה לבן־גוריון שאחרי הניצחונות ב־48' וב־56', נתניהו שאחרי ניצחון ישראל על איראן דבק בחבירה למדינות האזור. דווקא אחרי ניצחון, הוא דבק במימושו על ידי שלום או נורמליזציה עם המוסלמים המתונים. 

הרוב הישראלי כבר הכריע: לא עוד אמונה שוויתורים וריצוי אויבים יביאו לפיוס. ישראל, שתמכה ברוב גדול בהסכמי השלום של אוסלו, נטשה את דרך הוויתורים אחרי האכזבות המדממות מערפאת, מאש״ף ומהרשות הפלסטינית, ובוודאי אחרי הטראומה של 7 באוקטובר. ישראל, ברובה המכריע, בחרה בנוסחת בן־גוריון ונתניהו: שלום רק מתוך עוצמה. שלום כברית אינטרסים. שלום של מנצחים.

הכותב הוא מחבר הספרים ״הנסיכים״ ו״הבגינים״