מוזיקה
נדב גדג' כמו שאף פעם לא ראיתם: "הייתי פסיכוטי"
דרך אגב (1966)
השיר הראשון של קורן שהתפרסם והושמע ברדיו הולחן על ידי חברו הטוב, המוזיקאי יאיר רוזנבלום. "את יאיר הכרתי כששנינו היינו יחד בלהקת הנח"ל והוא הפך להיות אחד החברים הכי טובים שלי", סיפר לי קורן.
"כשדני גולן וציון צדוק השתחררו מהלהקות הצבאיות, דני מצוות הווי פיקוד הדרום וציון מלהקת גיסות השריון, הם הקימו את צמד דרום ופנו אל יאיר שיקליט להם תקליט. יאיר, שהיה מקושר אז לחברת הד ארצי, הלחין להם ארבעה שירים, ואחד מהם, 'דרך אגב', נכתב על ידי לאחר שיאיר ביקש ממני לכתוב טקסט. השיר הזה הצליח מאוד ובעקבותיו התחילו כל מיני זמרים לפנות אליי ולבקש ממני לכתוב להם טקסטים. לא ידעתי שאני פזמונאי, הייתי עוד חייל בלהקת הנח"ל ובעקבות הפניות התגלגלתי לתוך זה".
כיפה אדומה (1967)
השיר הראשון שכתב קורן, "כיפה אדומה", לא הושמע ברדיו השמרני של שנות ה–60. הסיבה: הוזכרו בו המילים "LSD" ו"חשיש". את השיר כתב לבקשת חברו, יאיר רוזנבלום. "יאיר מאוד רצה לכתוב מוזיקה, אבל היו חסרים לו טקסטים", סיפר לי קורן. "היינו יושבים אצלו על המרפסת בבית, הוא היה מנגן לי מנגינה על האקורדיון ומבקש ממני לכתוב מילים".
את השיר הקליטה בשנת 1967 חברתם מלהקת הנח"ל, הזמרת דליה אורן, ששיחקה אז במחזמר "קזבלן". "יאיר ואבי היו חברים טובים שלי", סיפרה אורן, שמתגוררת כיום באוסטרליה. "לא עשיתי מהשיר עניין גדול".
כעבור שנה כתב קורן לשיר מילים אחרות. טקסט רומנטי הפעם. אך השיר, שזכה לשם "רציתי אותך" והוקלט על ידי הזמרת נירה גל, לא הצליח לנסוק גם הוא. שנה לאחר מכן רצה רוזנבלום להגיש שיר לפסטיבל הזמר, הוא פנה לחברו יורם טהרלב שיכתוב טקסט לאותה המנגינה. טהרלב כתב את השיר "על כפיו יביא", שהוגש לוועדת הפסטיבל.
הוועדה לא שמה לב לכך שמדובר בשיר שכבר פורסם בעבר, מה שהיה מביא לפסילתו. הוא אושר ולביצועו נבחרה הזמרת רבקה זהר. השיר הגיע למקום הרביעי בפסטיבל וזכה בתואר "שיר השנה" לשנת 1969. "לא נעים לדבר על זה, כי זו הייתה הפרה של התקנון", אמר קורן בשיחתו עימי. "לא ידעתי למה יאיר בחר להגיש לפסטיבל שיר שכבר הוקלט בטקסט אחר".
באביב את תשובי חזרה (1968)
בעוד פזמונאים רבים אחרים העדיפו לכתוב טקסטים משלהם, קורן אהב מאוד לתרגם שירים לועזיים ולהלבישם בלבוש עברי בצורה מדויקת לעילא ולעילא, תוך שמירה על המשמעות של השיר המקורי. רבים מהשירים שתרגם היו צרפתיים, בין היתר בשל שליטתו בשפה זו.
בשנת 1968 תרגם עבור צוות הווי הנח"ל עם הסולנים אופירה גלוסקא וליאור עמירן את השיר "באביב את תשובי חזרה", שהפך לאחד מלהיטיו הגדולים של הצוות. מקור הלחן הוא בשיר הצרפתי "Au Printeps Tu Reviendras" ("באביב תשובי חזרה") שכתב, הלחין וביצע השנסונר שארל אזנבור בשנת 1965.
"כשאיצ'ה גולן, קצין החינוך של הנח"ל, החליט להקים מחדש לצד להקת הנח"ל את צוות ההווי של הנח"ל, הוא אסף חבורה של צעירים כישרוניים כמו צילה דגן, אופירה גלוסקא, רותי בן אברהם, צביקה ארבל וליאור עמירן", סיפר לי קורן. "הוא הפקיד אותם בידי החייל המוזיקאי בני נגרי והחליט לפנות ליוצרים צעירים שהחלו לפרוח פה באמצע שנות ה-60 כדי שיכתבו להם.
"גם אליי פנה איצ'ה, כי כתבתי כבר שיר או שניים. האמת, בכלל לא חשבתי אז שזה מה שאני אעשה בעתיד. אבל איצ'ה, שהיה קצין החינוך שלי, ביקש ולא יכולתי לסרב. היה לי בבית תקליט של חבורת הקומפניון דה לה שנסון הצרפתית. היה בתקליט שיר אחד שאהבתי מאוד, שכתב להם שארל אזנבור. אז החלטתי לכתוב לו מילים בעברית.
"הצרפתית שלי הייתה של בית ספר תיכון. בזכות המורה המיתולוגי שלי, מר וסטרייך, התאהבתי בשפה, בתרבות ובעיקר בשנסונים הצרפתיים. ככה תרמתי לצוות ההווי של הנח"ל שיר צרפתי שהפך עם השנים לנכס צאן ברזל ישראלי".
בהמשך זכה השיר לביצועים רבים, בין היתר של להקת הנח"ל.
רוח שטות (1968)
אחד הלהיטים הזכורים של יהורם גאון משנות ה-60 נכתב על ידי קורן והולחן על ידי המוזיקאי והמנצח שמעון כהן, כשאת גאון ליוותה בהקלטה התזמורת הסימפונית של קול ישראל. "התבקשתי להכין עיבוד לשיר של שולה חן, עוד בהיותה בלהקת הנח"ל", סיפר כהן. "היא באה לביתי לחזרה ביחד עם בן הזוג שלה אבי קורן. מייד נוצרה חברות נהדרת בין כולנו.
"כששולה ואבי עמדו ליד פתח הדלת לעזוב, הוציא אבי מכיס חולצתו פתק וביקש שאקרא. הוא שאל מה דעתי לגבי הטקסט. היו אלו מילות השיר 'רוח שטות'. נדהמתי מיפי הכתוב ובווירטואוזיות שבה נכתב השיר במשחק מילים מתוחכם. ביקשתי מאבי רשות להלחין את הטקסט, וכעבור מספר ימים סיימתי את העבודה. למעשה השיר כל כך הלהיב אותי, עד כי תוך דקה וחצי כבר היה לי הלחן והשאר היסטוריה".
"אבי קורן הוא לפיד אור במצעד הלפידים של יוצרי הפסקול הישראלי", תיאר יהורם גאון, שהקליט את היצירה. "בצעדיי הראשונים הושיט לי יד כשלתקליט שעשיתי בהתרגשות גדולה העניק לי בטוב ליבו את 'רוח שטות', שיר לדורות. אין כמו השורות הנצחיות שלו משיר אחר: ‘את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים'. בשני משפטים בודדים, בכישרון מיוחד, תמצת הוויה של ארץ שנלחמת על חייה כל העת".
שלווה (1969)
בניגוד לשירים אחרים שעליהם עבדו קורן ויאיר רוזנבלום, שכללו יצירה משותפת שנעשתה בו במקום, שיר זה התפרסם קודם כל בתור נעימה בסרט תדמית שנועד לעודד את הנוער להתגייס לחיל הנח"ל. "את הסרט הזה ביים במאי דרום-אפריקאי והוא לא היה משהו, בלשון המעטה", סיפר לי קורן. "הדבר היחיד בו ששבה את אוזני הייתה נעימת חליל שיאיר יצר עבור הסרט. אמרתי ליאיר שאני מוכרח לכתוב מילים למנגינה הזאת, אבל הוא סירב וטען שזו נעימה שצריכה להיות בלי מילים".
מי שניגן בחליל היה נער בן 15 בשם ידין טננבוים. "מוכשר כמו שד", העיד עליו קורן. בשבעה באוקטובר 1973 ידין, ששירת כתותחן, נפל בקרב. הוא היה בן 19 במותו.
כשלהקת הנח"ל עבדה על התוכנית ה-21, רוזנבלום, מנהלה המוזיקלי, ביקש מקורן טקסטים לשירים. "הגעתי עם שיר בשם 'שלווה'", הוא סיפר. "יאיר היה מרוצה ושאל אותי כהרגלו: 'איזו מנגינה נשמעת לך מתאימה לטקסט?', אמרתי לו שכתבתי את זה על פי נעימת החליל מהסרט.
מכיוון שהלהקה הייתה מוכרחה כבר לעלות עם תוכנית חדשה, יאיר ניגש לקלידים ושר את השיר שכתבתי על המנגינה ההיא של החליל, ושם לב שהטקסט מתאים בדיוק למנגינה. הוא שאל אותי: 'זכרת בדיוק את המנגינה, מה?'. יאיר קרא לחברי הלהקה והשמיע להם את השיר. נשמעה דממה.
פתאום קם אחד מחברי הלהקה, מנחם זילברמן, וצעק: 'חרא של שיר'. כשמנחם נזכר שיאיר יכול להחליט אם הוא יקבל שורת סולו או לא, הוא ניסה לתקן עצמו ואמר שהמנגינה לא רעה אבל המילים חרא. בכל מקרה, הלהקה הקליטה את השיר, ומנחם אף קיבל שורת סולו: 'ופתרנו תשבצים בלי הרף'".
בוא הביתה (1969)
אחד ההמנונים הבולטים של המלחמה הנוכחית נכתב על ידי קורן על פי לחנה של היוצרת והזמרת האמריקאית מרגו גוריאן "Sunday Mornin’", שבוצע במקור על ידי להקת הרוק Spanky And Our Gang בשנת 1967. בעברית זכה השיר להצלחה כבירה בביצוע אהבת חייו הנצחית של קורן, הזמרת שולה חן, מתוך תקליטה הראשון "שלכם, שולה חן" משנת 1969, ונחשב לאחד משירי הפופ הגדולים בפסקול המקומי.
"בהתחלה אבי ניסה לתרגם את השיר לפי הלך הרוח של השיר המקורי, על כמה כיף זה יום ראשון", סיפרה חן, "אבל בישראל יום ראשון הוא די באסה, אז הוא החליט לכתוב בפזמון ‘בוא הביתה'".
חבריה של חן מימי להקת הנח"ל, שלום חנוך וחנן יובל, עשו קולות בשיר, ומרגו גוריאן, המבצעת המקורית, מאוד אהבה את הגרסה. "היא טענה שזו הגרסה הכי טובה לשיר שלה", אמרה חן. "בצירוף מקרים מצמרר היא נפטרה בחודש ובשנה שאבי נפטר".
חן ביצעה את השיר בכיכר החטופים. "זה היה רגע בלתי נשכח עבורי", היא אמרה. "העובדה שהשיר רלוונטי גם היום ומקבל משמעות אחרת, חזקה לא פחות מזו של השיר המקורי – זו זכות גדולה בשבילי".
יותר מזה אנחנו לא צריכים (1970)
אחד הלהיטים הראשונים של שלמה ארצי, שנכלל בתקליט הבכורה שלו שיצא ב-1970 וביסס את מעמדו ככוכב. "כל כך הרבה אנשים ניכסו אותו כסיפור אישי שלהם", סיפר לי קורן בריאיון עבר שבו הסביר את המקור לשיר.
"בשישה ביוני 1967 נפל בקרב על ירושלים חבר גרעין נח"ל שלי, טוראי אליעזר גרונדלנד שכינויו היה 'לשקה'. ההיכרות בינינו החלה כבר בשומר הצעיר. הלכנו יחד לנח"ל, והמספרים האישיים שלנו היו עוקבים: מספרו האישי היה 495836 ושלי היה 495837. היינו מאלה ששרו את כל השירים וידעו את כל המילים של השלאגרים של התקופה.
"לשקה היה החבר הראשון שלי שנפל, וזה הלך איתי כל הזמן והיה לי נורא קשה עם זה. עם חבר נפש שלי, יוסי ריין, עשיתי טירונות בנח"ל. הוא פנה לקצונה. בזמן מלחמת ההתשה הוא היה קצין ונכנסתי לחרדה איומה שיקרה לו משהו. חייתי עם העצב על פטירתו של לשקה ועם הדאגה העצומה ליוסקה.
"באותה תקופה עבדתי עם הבמאי שמואל אימברמן על סדרת קליפים ללהקות הצבאיות לערוץ הראשון. הצילומים נערכו באולפני רול, והייתי מגיע כדי לראות את מה ששמואל צילם כי כתבתי את קטעי הקישור. יום אחד הגעתי לאולפן וראיתי קליפים של להקת חיל הים. פתאום ראיתי את הקליפ של 'כשאהיה גדול', והנער ששר שם באמבטיה קרע את המסך.
"אמרתי לשמואל שהבחור הזה כוכב. אחרי כמה דקות הגיע הנער הזה, שלמה ארצי שמו, שהיה לפני השחרור, ואמרתי לו: 'אתה הולך להיות כוכב!'. הוא היסס ואמר שהוא נרשם לאוניברסיטה והולך ללמוד משפטים. הוא שאל: 'איך בכלל נעשים כוכבים?'. שמואל אמר לו שהוא רק צריך להקליט כמה שירים. הנער אמר: 'מי יכתוב לי שירים? איך מגיעים לזה?'. שמואל אמר שיש לו לחן, ואמר שאני אכתוב מילים, ואז שמוליק נתן לי מנגינה שהייתה לו. נכנסתי עם המנגינה לאחד מחדרי העריכה, התיישבתי שם וישר פרץ לי החוצה כל הסיפור על לשקה ועל יוסקה.
"'כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם בלי קול. מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכול', נכתב על לשקה. 'את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים', נכתב על יוסקה. נתנּו את השיר לשלמה שהקליט את זה, והשאר היסטוריה".
"אבי היקר כתב לי את אחד היפים בשיריי", אמר ארצי. "שיר שהפך לנכס צאן ברזל בשירת הארץ. כל חיי הייתי גאה על רגע הכתיבה הנדיר שבו נכחתי של ‘אנחנו לא צריכים' ועל האפשרות לשיר את מילות השיר עם הלחן הנפלא לא פחות. זה היה נס של שיר שלא נס לחו".
למה, למה (1972)
אחד השירים הבולטים של הצמד אילן ואילנית, שעד היום מתנגן ברדיו, נודע בעקבות העיבוד הסימפוני המיוחד שכתב לו אלכס וייס, ונגינת הכינורות המתגברת והולכת עד לסיומו.
"אבי קורן ואני כתבנו ביחד כמה שירים", סיפר אפי נצר, מלחין השיר. "יום אחד ביקשתי ממנו לכתוב לי שיר לצמד אילן ואילנית. השמעתי לו מנגינה עם קצת אלמנטים של מוזיקה יהודית חסידית, והוא כתב את השיר כדואט רומנטי בין בני זוג. אילן ואילנית הגיעו אל ביתי, השמעתי להם כמה שירים והם אהבו במיוחד את השיר הזה והקליטו אותו. הוא הפך ללהיט גדול וגם צולם לו קליפ יפהפה לטלוויזיה. הם היו אסירי תודה על השיר הזה ועד היום הם מודים לי על כך. זה אחד השירים המבוקשים ביותר בערבי השירה בציבור".
מה נשתנה (1972)
עם שחרורו מצה"ל בשנת 1972, הקליט יגאל בשן, אז אחד הכוכבים הגדולים במדינה וסולנה המצליח של להקת פיקוד הצפון, אלבום חדש בשם "להשתחרר", שבישר את צאתו לחיים האזרחיים. הלהיט הגדול מהתקליט, "מה נשתנה" (אין קשר לקטע המוכר מההגדה של פסח), שיצרו עבורו קורן ואלדד שרים, העפיל היישר למקום הראשון במצעד הפזמונים ותרם לזכייתו של בשן בתואר "זמר השנה" של גלי צה"ל.
"יש סיפור מעניין מאחורי השיר הזה", סיפר מלחין השיר אלדד שרים. "יגאל בשן, שהיה הכוכב הכי גדול בארץ, הגיע אליי כשעוד הייתי בצבא ועדיין בתחילת דרכי. הוא אמר לי: 'בוא נעשה תקליט ביחד'. בשבילי זה הרגיש כאילו נפלו עליי השמיים. יגאל בשן הגדול בא אליי ומציע לי לעבוד איתו? התחלנו לעבוד יחד ונעשינו חברים מאוד טובים. יום אחד הוא אמר לי: 'שמע, יש לי פזמון ואין לי בית'. אמרתי לו: 'טוב, אז נבנה לך בית'. בניתי לו בית, הבית התחבר לפזמון, הלכנו לאבי קורן שכתב מילים, תיקנו קצת, והקלטנו". קורן כתב שבעה שירים לאותו אלבום.
אמא שלי (1973)
שיר שכתב קורן, הלחין אפי נצר, נתפר במיוחד למידותיה של הזמרת אילנה רובינא ונחשב לאחד משיריה היפים ביותר. "אבי היה חבר מאוד קרוב של אילנה רובינא", סיפר נצר. "יום אחד הוא הגיש לי טקסט שכתב על מערכת היחסים המורכבת של אילנה עם אמה, מלכת התיאטרון חנה רובינא, ומבוסס על הסיפורים שאילנה סיפרה לאבי. הקלטנו אותו אחרי מלחמת יום הכיפורים".
לקראת שבת (1973)
זהו אחד השירים הידועים ביותר של יגאל בשן, שזיכה אותו במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי לשנת 1973. את השיר כתב קורן והלחינו אבנר צדוק ונדב מדינה. "זמן קצר לפני שיגאל השתתף בפסטיבל, הוא הביא לי לחן של שיר שהציעו לו לשיר בפסטיבל והעלה רעיון שאכתוב על השבת בבית אבא", סיפר קורן.
"רעיון גדול, אמרתי. רק יש בעיה אחת: אני לא מכיר את השבת שלך. כי השבת בבית אביך התימני לא כל כך זהה לשבת בבית אבי החילוני. צחקנו המון באותו ערב. כתבתי כל מיני שירי נונסנס על געגועים לשבת בבית אבא ולאורחים שמשחקים קלפים ומבמבמים 'יה בה בה בם בם'. הכרתי הרבה סיפורים של יגאל על הבית והמשפחה שלו, וברגע שהוא רק התחיל לתאר לי את השבת של המשפחה שלו בנחלת יהודה, ידעתי שיש לנו שיר. ולא סתם שיר. בזכותו התקבלתי בזרועות פתוחות אל משפחת הזמר הים-תיכוני".
"כשרבקה מיכאלי הכריזה על הזכייה של יגאל במקום הראשון, היא גם הכריזה על הולדתו של הבן שלנו, אורי", סיפרה מיקה בשן, אלמנתו של יגאל. "השיר מעביר את האווירה, את החום ואת המשפחתיות שבאותו בית בנחלת יהודה".
מי האיש (1973)
בשנת 1973 קיימה רשות השידור את פסטיבל הזמר והפזמון בסימן 25 שנה להקמתה של מדינת ישראל. לרגל האירוע החגיגי שלחו מיטב אומני ישראל שירים. קורן כתב בהשראת אהבתו לארץ את "מי האיש", שהלחין וביצע בפסטיבל דני גרנות. "הפקת פסטיבל הזמר שלחה אליי את הטקסט של אבי, וביקשה ממני להלחין ולבצע אותו", נזכר גרנות. "זה מקרה שבו קודם היה טקסט ורק אחרי זה נולד הלחן". השיר אומנם לא זכה באחד המקומות הראשונים אבל עד היום מבוקש בהופעותיו של גרנות.
כוכבים לא משקרים (1974)
אחד השירים הגדולים ביותר בקולנוע הישראלי נכתב על ידי קורן והולחן ובוצע על ידי יגאל בשן (בליווי ריקי גל) בסרט בכיכובו "שרית", שכתב וביים ג'ורג' עובדיה. למעשה, בשן וקורן יצרו יחד את כל פסקול הסרט. "אבי ליווה את יגאל, חברו הטוב, מאז שחרורו מלהקת פיקוד הצפון וכתב לו מספר שירים, שאותם יגאל הלחין", סיפרה מיקה בשן. "את 'כוכבים לא משקרים', שיגאל הגיש לאבי כמנגינה ואבי כתב עליו טקסט, יגאל היה שר בכל ההופעות שלו. הוא היה גאה בו".
אני חי כעשב בר (1974)
השיר נכתב במקור ב-1912 ביידיש על ידי המשורר היידי-עברי יעקב שטיינברג, ונקרא "איך לערב ווי גראזן אויפן פעלד" ("אני חי כמו עשב בשדה"). ב-1972 הולחן השיר על ידי המוזיקאי יעקב הולנדר, ובוצע לראשונה על ידי הזמרת רבקה זהר בפסטיבל שירי יידיש שהתקיים באותה שנה. אבי קורן, שאהב מאוד את השיר בביצועה של זהר, תרגם אותו לעברית, בתרגום דומה לגרסת המקור. מי שהקליטה את השיר הייתה הזמרת עירית דותן. הוא נכלל בתקליטה הראשון והפך ללהיט גדול. בהמשך זכה השיר גם לגרסה נודעת של אריק סיני.
"כשהייתי אצל יעקב הולנדר, הוא השמיע לי שיר שהוא הלחין ביידיש", שחזרה דותן. "לא הבנתי אף מילה, כי הוריי דיברו בבית יידיש כדי שלא אבין, אבל התאהבתי בלחן המקסים. הבאתי אותו לאבי חברי היקר, וביקשתי ממנו לתרגם עבורי את השיר. אבי תרגם, אני הקלטתי, והשיר הגיע למקום השני במצעד הפזמונים העברי בקול ישראל.
"לימים, אבי בחר ב'אני חי כעשב בר' כשיר האהוב עליו ביותר מכל השירים שהוא כתב, וביקש שבית אחד מהשיר ייכתב על המצבה שלו: 'חי אני כעשב בר, כמו גלים עלי נהר, כך סופי, מתוק או מר, שיר חיינו הוא קצר'. לאזכרה שהייתה לאבי במלאת שנה למותו, הזמינה אותי שולה חן ושרתי את השיר ליד המצבה, כשהבית מהשיר חרוט עליה".
שרה שרה שיר שמח (1974)
השיר שזכה במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים הרביעי בשנת 1974 בוצע על ידי שלישיית אף אוזן גרון (עמי מנדלמן, יובל דור וקיקי רוטשטיין) ונחשב עד היום לאחד משירי הילדים האהובים מתוך הפסטיבל לדורותיו. השיר נכתב על ידי קורן לבקשת המלחין יאיר מילר.
"דיברתי עם אבי, שהיה חבר טוב שלי, על כך שכדאי שנשלח יחד שיר לפסטיבל שירי הילדים, בייחוד אחרי שבפסטיבל הקודם זכה שיר שהלחנתי במקום הראשון", שחזר מילר. "באותו הערב, כמה דקות אחרי ששוחחנו, אבי כתב את השיר ולמחרת כבר הגיש לי את הטקסט. לאחר שהלחנתי את השיר חשבתי לבדוק אותו על ילדים, אז הלכתי לגן ילדים ליד הדירה שבה התגוררתי אז, ביקשתי מהגננת רשות לנגן לילדים את השיר על הפסנתר הישן שהיה בגן. כשראיתי את תגובות הילדים, הבנתי שזה זה".
לא אוותר (1974)
הימים היו אחרי מלחמת יום הכיפורים. אווירת הנכאים ששררה בארץ בעקבות המחיר הכבד בחיי חיילים ששילמה המדינה נתנה את אותותיה, והשבר החברתי והפוליטי ריחף באוויר. בתוך כך נערך בבנייני האומה בירושלים פסטיבל הזמר והפזמון ה-12.
בהשפעת המצב הכאוטי במדינה בימים שאחרי המלחמה יצרו קורן והמלחין רוני וייס את השיר "לא אוותר", שהיה רווי אופטימיות בתוך המציאות הכואבת. "זה השיר הראשון שכתבתי עם אבי קורן", סיפר וייס. "הוא נכתב בזמן שהאווירה בארץ הייתה נוראית, די דומה לאווירה שיש היום בזמן מלחמת שבעה באוקטובר. אבי רצה לכתוב שיר עידוד פטריוטי להעלאת המורל, שיר אהבה למדינה, אז כתבנו את השיר במיוחד כדי להגישו לפסטיבל הזמר והפזמון".
ועדת הפסטיבל בחרה בזמרת מיכל טל לבצעו. "סיפרו לי שאבי כתב את השיר כי הוא חש שהישראליות שקמה כאן הולכת ונעלמת והוא לא רצה לוותר על החלום של העברית ועל הסמלים בהם אנו נאחזים על מנת לחיות את התקומה המתחדשת", סיפרה טל. "זהו אחד משירי אהבת הארץ היפים. במפגשים שהיו לי עם הקהל במשך השנים הבנתי שאלה שהאמינו בארץ ישראל השלמה אימצו את השיר הזה לליבם ואהבו אותו מאוד. השיר עוסק בזה שאסור לנו לוותר על שום דבר בארץ הזו".
אני זוכר רק שיר (1974)
השיר שקורן כתב והלחין וביצע אבי טולדנו בתקליטו "סתם בן-אדם" (1974), נחשב לאחד השירים הראשונים בפופ הישראלי ששילבו בין עברית לאנגלית. "כתבתי את השיר באנגלית במהלך סיבוב הופעות באמריקה", סיפר טולדנו. "השמעתי אותו לאבי, והרעיון שלי היה לשיר את השיר באנגלית ולהמשיך בעברית על פי השורה: 'זה היה השיר שלנו, כשלראשונה נפגשנו'".
בן בלי בית (1976)
כחלק מחיבתו העזה לתרגם שירים לועזיים, תרגם קורן שיר שאהב בילדותו בשם "Johnny Guitar", שיר הנושא שהקליטה הזמרת האמריקאית פגי לי ב-1954 לסרט מערבונים אייקוני באותו שם. בעברית בוצע השיר לראשונה בשנת 1974 על ידי הזמרת מירי אלוני בתוכנית רדיו שערכה מחווה לזמרת הג'אז המיתולוגית. הוא נקרא אז "ג'וני גיטר".
בשנת 1976 פנו אל קורן הזמר אבנר גדסי ומעבד האלבום שלו, אלדד שרים, וביקשו ממנו שיר. קורן כתב טקסט נוסף על בסיס מנגינת השיר הזה וקרא לו "בן בלי בית". בגרסתו זו, זכה השיר להצלחה רבה, ואף הוקלט על ידי זהר ארגוב באלבומו האחרון "הדרך הברוכה".
גיטרה (1986)
בשנת 1986 החליטו שולה חן ואבי קורן לשלוח שיר לתחרות הקדם-אירוויזיון. קורן כתב את הטקסט, ומי שאמון על הלחן היה רוני וייס. חן הגיעה איתו למקום הלפני אחרון: "כשפנו אליי מצוות הקדם-אירוויזיון לשלוח שיר, אבי ואני פנינו לרוני וייס. הוא אמר לנו בהומור: 'יש שיר שהלחנתי שאפילו העוזרת שלי לא רוצה לשיר אותו'. אמרתי לו: 'ככה אתה מעריך אותי, רוני?'. הוא צחק".
"הלחנתי את השיר בסגנון ארץ ישראל הישנה והטובה, באווירה קצת רוסית", הוסיף וייס. "למרות שהוא לא הצליח בקדם הוא התקבל טוב על ידי הקהל וברדיו".
קפה או תה (1986)
שיר נוסף של הצמד קורן ווייס התקבל אף הוא לקדם-אירוויזיון 1986 ובוצע על ידי להקתו ההומוריסטית של וייס, איזולירבנד (מוטי דיכנה, רוני וייס, ריקי מנור ועמי פרנקל). השיר הגיע בתחרות למקום השישי. "לאבי היה חוש הומור יוצא מן הכלל", סיפר וייס. "ביקשתי ממנו לכתוב שיר לארבעה זמרים, בתפקידי שירה שונים, על זוג שנכנס לבית קפה והמלצר מפריע להם. אבי כתב בהומור שלו את השיר 'קפה או תה' וכך קרה: עמי פרנקל היה המלצר, ריקי מנור ומוטי דיכנה היו הזוג, ואני הייתי המספר".
180,000 איש לא טועים וכן מוסריים: אייל גולן, לבוש בחליפה מהודרת, צעד לבדו על במת ענק פנימה אל תוככי אצטדיון בלומפילד, מולו קהל עצום של כשלושים אלף איש לבושים לבן. העיניים עדיין כמעט סגורות במלואן, אולי זה הפרוז’קטורים, בסוף זו כנראה תמיד ההתרגשות.
המנגינות הראשונות של “כל החלומות” מתחילות למלא את חלל האוויר ואז קורה קסם: כל הקהל העצום מייד עומד על רגליו ומתחיל לשיר ביחד עם גולן את כל השירים שישיר במהלך הערב.
העיניים של גולן נפתחות עוד ועוד לרווחה, ומה שהוא רואה מולו זה מפגן אהבה והערצה שלא דומה לשום אומן אחר בישראל. הדיסוננס כל כך חזק שדווקא ברגע הזה הוא לא נראה כמו רוקסטאר, אלא סוג של אדמו”ר או מנהיג פוליטי נערץ. ואז, ממש בדקות הראשונות של המופע, קיבלתי את התשובה לשאלה שכל אחד שואל את עצמו, והיא איך גולן מתמודד עם התקשורת הקשה והפרסומים הנוראיים עליו. מה עובר עליו בנפש כשקוראים להחרים אותו והילדים שלו סובלים מהצקות? איך הוא לא מתרסק?
התשובה היא הפער המטורף בין מה שכותבים על גולן לפידבק שהוא מקבל ברחוב. הקהל שלו, קהל עצום ויפה, קהל שרובו ככולו מזרחי, הוא זה שנותן לגולן את הכוח להיות חזק ולהמשיך לשיר. הקהל של גולן הוא המזור שלו, ובסדרה של שש הופעות (חלק מהמופעים ייקבעו מחדש במידה ויתבטלו בעקבות פרוץ המלחמה מול איראן) יגיעו כ-180,000 איש לראות אותו שר חי על הבמה.
בכך הוא יקבע הישג וציון דרך חדש במוזיקה הישראלית. ושיהיה ברור, יותר מאשר שזה הרצון לשמוע את הלהיטים מהאלבום האחרון בגרסה חיה – זה גם ואולי יותר כדי לתמוך בו: להגיד לו, העם עם הגולן.
ואיזה שירים ואילו מנגינות שר גולן. כמות להיטים פסיכית שלא קיימת אצל אף זמר ישראלי אחר. בית פזמון מכל להיט, כמעט ללא גימיקים, נטו מוזיקה שהיא הפסקול הישראלי בשלושים השנה האחרונות, שלוקחת כל צופה לרגע אחר בחייו. “כשאת”, “ממה את מפחדת”, ו”דרך לחיים” ברצועת הבלדות. “בלעדייך”, “יפה שלי”, “עיר נמל” ו”שישי בצהריים” למצב רוח, ועד החלק שסגר את המופע שבו הפך את בלומפילד לאצטדיון החפלה עם להיטי רחבות כמו “רוקדת בלילות” ו”לא מבינה עברית”.
מבחינת הפקה, גולן העניק לקהל שלו חוויה מושקעת עם מחשבה על כל פרט ופרט. הבמה הגדולה עם הקטווק, מסכי הענק, זיקוקים ופירוטכניקה, עשרות נגנים ומי יספור כמה רקדניות. גולן עמד על הבמה, עבר כל דקה וחצי מלהיט ללהיט, ועדיין הוא נאלץ להשאיר המנונים בחוץ. (אהיה קטנוני ואשאל איפה ‘באתי אליך’?).
הוא גם דיבר על החטופים, הפקיע את כל השורות הראשונות לטובת פצועי צה”ל, ובגיל 54 גולן למרבה הדיסוננס מתנהג בצורה הכי ממלכתית: המסרים, העברית, העמידה היציבה, החיוך, הכול היה נכון. ועדיין, בחוץ הוא נאלץ להתמודד עם הפגנה של נשים נגדו, הוא מוחרם בוועדים וגופים ציבוריים ולא מוזמן לאירועים ממלכתיים. גם כל אחד מהקהל שהגיע נאלץ לעבור דרך ההפגנה למעין מצעד הבושה.
הקהל הוא זה שמחזיק את גולן, ולקהל הזה אני רוצה לפנות: בחודשים האחרונים מאז הכריז גולן על סדרת ההופעות ניסו להפוך מי שבוחר להגיע להופעה ללא לגיטימי וחסר מוסריות. אז לאותם 180,000 איש, תרימו את הראש ואל תיתנו לאף אחד לגרום לכם לחשוב שאתם לא מוסריים.
שיהיה ברור, אני מאמין לטאיסיה זמולוצקי ואף אחד ממי שהגיע למופע לא תומך בפגיעות בנשים. אבל החיים הם לא שחור ולבן וכן מורכבים. עוד מעט 13 שנה אחרי התפוצצות הפרשה, אחרי ששתי חקירות שונות בנושא נסגרו, אחרי שהקים משפחה חדשה והביא מאז שלושה ילדים לעולם, אחרי שהכיר בטעות שהייתה אז והחליף את כל הצוות, אפילו ללוויה של אביו הלך רק אחרי שרבנים הפצירו בו, ובעיקר ובעיקר: מעולם לא התלוננה בחורה נוספת על גולן.
כלומר, זה לא שור מועד ואדם מסוכן, אלא אדם שעשה טעות בתקופה שבה הייתה פחות מודעות – ולא נשכח גם את ענייני המנטליות התרבותית שהולכים פה דורות אחורה.
הקהל של גולן יודע את כל זה, ראה את המאמצים וההשתדלויות של גולן ובחר לעשות את הדבר הנכון וזה לתת לו ובצדק הזדמנות שנייה וגולן מאז מחבק ולא עושה יותר טעויות.
המופע הסתיים עם “עם ישראל חי”, הלהיט הראשון של גולן מאז התפוצצות הפרשה, שעמד בפני עצמו והושמע בכל קהילה ובכל מגזר בארץ ובעולם, ואף אחד לא אמר “אבל רגע, הזמר הזה היה חשוד ככה וככה”. “עם ישראל חי” הוכיח שאייל גולן כן יכול להיות מיינסטרים. 180,000 איש, גם אם כמה יכעסו – אלו הפנים של עם ישראל, והם לא טועים.
צריכה להיות משמעות למושג 'שיקום', וכשאדם משנה את דרכיו כן תהיה מחילה, כי לפעמים החוכמה והשכל הישר נמצאים דווקא אצל האנשים הפשוטים. ודווקא בבוקר זה, עם ישראל חי.
חסימת הביתן הישראלי בתערוכת הנשק: "הייתה פה התנהלות נבזית של צרפת. לא נתקפל"
אחד ההרוגים מהטיל שפגע בבז"ן שבחיפה – דני אברהם
