Connect with us

תרבות

מילים שנשארו: סיפורו המרגש של שיר שהפך למורשת נצח

Published

on




בלי לדעת את שמך – שיר הנושא מתוך הסרט "כל הדברים שרציתי לומר"

"כל הדברים שרציתי לומר", סרט הביכורים של סער ארליכמן ובבימויו של אסף גורדון אשר זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס הצילום הטוב ביותר בפסטיבל צ'לסי בניו יורק, ישודר בבכורה טלוויזיונית בפרטנר TV. הסרט בכיכובם של אהוד קנולר, גילי בלום, אברהם אהרונסון, אביגיל ארליכמן ועוד. הסרט מוקדש לזכרו של יפתח שלפוברסקי אשר נהרג באסון המסוקים. יפתח שירת ביחידת היחמ"מ, השאיר אחריו המון שירים וסיפורים קצרים. 25 שנים אחרי, אחותו סער שילבה שישה מהשירים שכתב יפתח ואת רובם הלחין אופיר חיון. שיר הנושא, "בלי לדעת את שמך" מבוצע על ידי אביגיל ארליכמן (אחייניתו של יפתח) וגילי בלום, שמככבים בסרט. זהו שיר רך ונוגע ללב, שנכתב מנקודת מבט של חייל צעיר – מלא אהבה, כמיהה וחלום – ונשמע כמו פסקול של דור שלם.

"כולם כותבים שירים בצבא… דמייני לעצמך מקום עם הנוף הכי יפה בעולם… אתה מביט אל הנוף והוא מתנגן לך בראש… אבל זוהי סתם אשליה… כי תוך שנייה זה נגמר… ומה שכתבת יהפוך לשיר שיקראו כל שנה מעל הקבר שלך… זאת הייתה לבנון…" מתוך הסרט "כל הדברים שרציתי לומר".

סער ארליכמן, יוצרת הסרט "כל הדברים שרציתי לומר" ואחותו של יפתח: "אז לא כולם כותבים אבל יש כאלו שכן ואם הם נהרגים, בלי שהתכוונו לכך זה הנכסים שהם משאירים אחריהם, הזיכרונות שנשארו מהם לנו, בני המשפחה שחיים משך הרבה מאוד שנים אחר כך, מנסים לזכור רגעים מתרחקים. יפתח כתב הרבה. כמעט כל יום. כשחשבתי איך לספר עליו לילדים שלי, חיפשתי בשירים ומצאתי שורה בשיר שאמרה: 'אני במאי ללא תסריט…' ומתוך השורה הזאת נכתב סרט, כולו הרוח של יפתח. לשעה אחת יפתח, כפי שאני דמיינתי אותו, אם היה זוכה להשתחרר. כמו בשיר, יפתח בסרט יושב על צלע הר וכותב שיר אהבה לבחורה שהוא אינו יודע מה שמה… בסרט יפתח הוא חייל משוחרר, המחפש את דרכו בחיים. הוא חווה את אותם לבטים וקשיים כמו רבים אחרים שמשתחררים משירות צבאי, בעיקר קרבי. תקופת הצבא היא תקופה שלוקחת אותנו מחוץ למסלול החיים הרגיל, הכלים שנרכשים שם לא תמיד באים לידי ביטוי בתחילת הדרך באזרחות. ביום הזיכרון, בו אנחנו מקפידים לזכור את המתים, אני חושבת, שכדאי שנשים לב לחיים שכאן בינינו, לצעירים שצריכים אותנו, הדור הבא. אני יודעת שיפתח חלם על העתיד שלו, היו לו הרבה תכניות, כל אחד מאיתנו כדאי שישים לב למישהו שאולי אפשר להגשים לו חלום. 'בין שורות הברושים לעצי המחט לבין שורות ההדרים בפריחתם המבהיקה…' זה הנוף של השרון, הפרדסים שהקיפו אותנו עדיין בשנת 1997, זה הנוף שיפתח ראה כשיצא מהבית בפעם האחרונה ב-4.2.97."





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תרבות

מאריק איינשטיין ועד "חרבו דרבו": השירים שחיזקו את החטופים בשבי

Published

on


אביתר בנאי ועומר שם טוב

עומר שם טוב התפלל עם "אבא" של אביתר בנאי. ארבל יהוד נאחזה ב"מחכה" של ריטה. קרינה ארייב רק חיכתה ל"חרבו דרבו" של נס וסטילה. ודניאלה גלבוע התחננה בדמעות למחבלים, שלא יעבירו את "נתראה בגלגול הבא" של רביד פלוטניק. 20 חודשים אחרי שנחטפו לעזה, שורדי ושורדות שבי מספרים על השירים שנתנו להם כוח, והיוצרים עצמם מספרים איך הרגישו כשגילו שהמילים שלהם האירו מעט את החושך



Source link

Continue Reading

תרבות

דרור רפאל: בסטורי ממומן אחד – מיה דגן מכרה את הנשמה למירי רגב

Published

on




קשה לתאר את מצב התחבורה הירוד במדינת ישראל. בים, באוויר וביבשה, ברכבת, באוטובוס ובטיסה. אנשים נוחתים בנתב"ג ומגלים שאין מוניות בשבת. הרכבת איטית, כבדה ולעיתים פשוט לא מגיעה. הנסיעה באוטובוס התייקרה ביותר מ־40% השנה.

אזרחים במדינה אומנם מתנהלים בחייהם ובעבודתם במאה ה־21, עם בינה מלאכותית, קרן לייזר משמידת כטב"מים ויכולת טכנולוגית שמאפשרת לחסל את אויבי המדינה במבצעים סודיים מדהימים, בהם מבצע הביפרים שעורר השתאות בכל העולם – אבל אף אחד לא יכול להבטיח שהרכבת לתחנת ההגנה תגיע בשעה היעודה.

חברות תעופה זרות מבטלות טיסות ומשאירות את הנוסע הישראלי ללא פתרונות, ופקקי התנועה התפשטו כבר לכל המדינה, בכל שעות היום, כאן, שם ובכל מקום.

מבין משרדי הממשלה הכושלים ביותר, משרד התחבורה ודאי מתברג גבוה למעלה. השרה מירי רגב, שטסה בשנה ושמונת החודשים האחרונים, בזמן המלחמה הקשה בתולדותינו, עשר פעמים ביותר משני מיליון שקלים, העלתה סרטון לפני שבוע שבו גיחכה על המצב ואמרה: "אני ההוכחה לכך שיש טיסות". מה שהיה אמור להיות הומור עצמי דלוח התגלה כמתריס, יריקה בפנים, השתנה מהמקפצה.

מירי רגב (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)
מירי רגב (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

אצל רגב, אצבע בעין זו לא טעות אלא שיטה. זו האידיאולוגיה עצמה. לעשות דווקא ולעצבן זה חלק מתפיסת עולמה. כשמטיחים בה את המספרים המאמירים של ההרוגים בתאונות הדרכים בתקופת כהונתה, היא טוענת שהנהגים הם אלה שאשמים, כי הם נוהגים ומסמסים. כנראה שבממשלת השינוי סימסו פחות והעדיפו לחיות.

הדרך של רגב להילחם בחוסר היכולת, בהיעדר היוזמה ובנתונים הגרועים של משדרה, היא לא חלילה לנסות לטפל בבעיה. היא באה עם פתרון המחץ – מיתוג ומבצע יח"צ. אחרי שניר ברקת נכשל עם היוזמה שנקראה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" – רגב רצתה גם, והחליטה שמה שטוב למשרד הכלכלה יהיה מצוין גם בתחבורה.

רגב השיקה קמפיין שנקרא "צדק תחבורתי", שעיקרו הנחות דיפרנציאליות לאזרחים שעומדים בקטגוריות כמו: חיילים משוחררים, קשישים ותושבים מאזורים חלשים. זה יותר מסובך ממה שזה נשמע. חוץ מזה, היא יזמה הקמת חניון עצום בצומת מורשה כדי שתושבים יגיעו אליו ברכבם הפרטי ומשם ייקחו הסעה לתל אביב ואז יוכלו, אחרי מסע אלונקות הכולל שלושה כלי תחבורה, לקחת בקלות אוטובוס למקום עבודתם.

כנראה שבמשרד התחבורה עובדים האנשים המסורבלים במדינה. כל מה שאפשר לפשט הם יסבכו, כל דבר קל הם יעקפו, כל נסיעה שאמורה להיות זולה הם ייקרו, וכל השקה של קו רכבת קלה הם ידחו ויתרצו.

פקקים, רכבים, אוטובוסים (צילום: אבשלום ששוני)
פקקים, רכבים, אוטובוסים (צילום: אבשלום ששוני)

לפני חודש פורסם בכאן 11 ששר האוצר שילם למספר משפיענים שיספרו כמה הוא דואג למילואימניקים. אם העם לא מבין באופן טבעי שסמוטריץ' יכול להפתיע, נשלם למשה כורסיה כדי שישפיע. המהלך נחשף, הסרטונים הוסרו.

רגב, שלא נותנת לשום רעיון גרוע לעבור מתחת לאפה, התקנאה וחשבה לעצמה: אם כולם אומרים שאני כה גרועה, נשלם ליעל בר זוהר שתשנה את התמונה. קמפיין המשפיענים הפתטי שלה נחשף השבוע. עוד ידובר רבות על מקומן של המשפיעניות במצבנו החברתי במדינה. כשעינב בובליל מפרסמת תמרוקים ומעיין אדם מקדמת מותגי בגדים, זה עניינן האישי. אבל כשאומנים מוכרים את עצמם למשרד ממשלתי כדי לשנות את הנרטיב הציבורי, זה כבר עניין אחר.

מיה דגן יצאה באופן תדיר בעבר נגד הממשלה וקראה לה "איומה". דגן היא אדם עם מודעות חברתית גבוהה, שחקנית מוכשרת ואישה חזקה, ובעיקר מצחיקה. יש לה דעות נחרצות, היא אחת השחקניות הבודדות שמעיזות, אך כנראה שגם לאומץ שלה יש גבול והוא עובר בהצעה לעבודה קלה עם בוכטה בצידה. בסטורי ממומן אחד היא קיפלה את עצמה לכדי גוף כלכלי שמטרתו רק רווח כספי, כאן ועכשיו, וקידמה עוול תחבורתי שמאפשר לחרדים, למשל, לזכות בהנחה שרק שליש מהציבור החילוני זכאי לה.

יעל בר זוהר, מירי רגב, מיכל הקטנה, מיה דגן (צילום: אור גפן,רפי דלויה HOT,יונתן שאול, פלאש 90)
יעל בר זוהר, מירי רגב, מיכל הקטנה, מיה דגן (צילום: אור גפן,רפי דלויה HOT,יונתן שאול, פלאש 90)

כל אזרח שנוחת בברלין, בלונדון או בטוקיו מבין מהר מאוד שנדפקנו. התחבורה הציבורית בישראל היא איומה, יקרה ולא נוחה. בשביל לחיות כאן כל אדם צריך להצטייד בכסף, סבלנות ורכב פרטי. קשה להבין מה עבר לדגן בראש כשחשבה שהיא מפרסמת סרטונים עבור משרד התחבורה ושיפור תדמיתה של השרה. האם היא עצמה נסעה באוטובוס או ברכבת לאחרונה? יותר ממכעיס, מעצבן ותמוה, זה מאכזב וגם עצוב. 





Source link

Continue Reading

תרבות

שלושת התווים והמלחמה / שלמה ארצי

Published

on


לרגע עמדתי ברחוב מלא בתי הקפה, פעור פה נוכח המתרחש, וניסיתי למצוא נוסחה שמגדירה את החיים ההפוכים שלנו. איך כל היופי הגדוש הזה קורה בזמן מלחמה וחטופים ובין חילוקי הדעות בארץ שסועת האשליות



Source link

Continue Reading

כל העדכונים