Connect with us

דעות

מגרשי כדורגל וטרור: הפנים האפלות של האסטרטגיה הקטארית

Published

on




בעולם שבו תדמית היא מטבע עובר לסוחר, קטאר הצליחה לבנות לעצמה חזות מבריקה. לא מעט מכך הודות לספורט: אירוח מונדיאל 2022, בעלות של קבוצות פאר כמו פריז סן־ז’רמן, והשקעות עתק בליגות האירופיות. כל אלו הציבו את המדינה הקטנה מהמפרץ בקדמת הבמה הגלובלית.

אבל מתחת לשכבה הנוצצת של מגרשים, פרסום ושחקנים נודעים, מסתתרת תמונה מטרידה בהרבה. לפי שורה של פרסומים מהעיתונות האמריקאית, קטאר אינה רק מעצמה ספורטיבית עולה, אלא גם שחקן מרכזי במערכת מימון הטרור הבינלאומי – והספורט הוא רק מסך עשן.

ב"וול סטריט ג'ורנל" נכתב כבר בשנת 2017 כי "קטאר משחקת משחק כפול. מצד אחד היא מציגה את עצמה כמרכז עולמי מודרני, ומצד שני היא ממשיכה להזרים כספים לארגוני טרור כמו חמאס ואל־קאעידה".

בכתבה ב"ניו יורק טיימס" לקראת מונדיאל 2022 נכתב כי "השימוש של קטאר בכדורגל אינו רק מהלך שיווקי, אלא הוא גם כלי פוליטי ליצירת נרטיב עולמי חדש". במילים אחרות, הכדורגל אינו עוד תחביב או השקעה – אלא מכשיר מדיני.

קרן ההשקעות של קטאר (QSI) היא הבעלים של קבוצת הכדורגל פריז סן־ז’רמן, שבראשה עומד הקטארי נאסר אל־חלאיפי. המועדון, למי שלא מכיר, הוא אחד הגופים המשפיעים ביותר בעולם הספורט. מעבר לכך, קטאר השקיעה סכומי עתק בתקשורת ובתשתיות ספורט באירופה וארה”ב – כולל השקעות ישירות ב־ESPN, רכישת בתי מלון בלונדון, נדל"ן במנהטן ורשתות פרסום עולמיות.

כל אלו נועדו לבסס השפעה תרבותית רחבה, גם במעצמה החזקה בתבל. האם ארה"ב, שלה בסיס צבאי מרכזי בקטאר, לא מבינה את המשחק הכפול של קטאר? כיצד המעצמה האדירה מאפשרת למדינה הזעירה הזאת להמשיך לשמש כצינור חמצן לאסלאם הקיצוני?

קטאר מתוארת שוב ושוב כמי שמספקת "סיוע הומניטרי" לעזה. בפועל, לפי דוח של משרד האוצר האמריקאי משנת 2020, חלק ניכר מהכספים הגיעו לידי חמאס ונוצלו לצרכים צבאיים – תשלום משכורות למחבלים, חפירת מנהרות וייצור רקטות.

קטאר מתוארת בעיתונות האמריקאית כגב הכלכלי העיקרי של "האחים המוסלמים" – תנועה אסלאמיסטית שהוזכרה כגורם השראה לרבים מהפיגועים שבוצעו באירופה בעשור האחרון. מספר מסגדים באירופה הממומנים בידי קטאר אף הפכו למוקדים של הסתה קיצונית ותמיכה בטרור.

הבעיה המטרידה היא היעדר תגובת המערב לנוכח האיום המתפתח על העולם החופשי. מדינות רבות נהנות מהשקעות קטאריות, ומעדיפות להימנע מהתמודדות עם הצד האפל שלה. חלקן אף מתגמלות את קטאר בפרסים, הוקרה, חוזים וסיקור תקשורתי אוהד.

מעודדים פיגועי התאבדות

אחד הארגונים הזוכים לחסותה של הנסיכות העשירה הוא "ההתאחדות העולמית של אנשי הדת המוסלמים". ארגון זה הוקם ב־2004, ועמד בראשו השייח' יוסוף אל־קרדאווי, שהיה איש האחים המוסלמים. אנשי הדת החברים ב"התאחדות" טוענים בעקשנות כי פיגועי ההתאבדות של פלסטינים נגד ישראלים מהווים מבחינת ההלכה "אִסְתִשְהַאד" (הקרבה עצמית), וכי מרצחי חמאס אינם טרוריסטים.

"ההתאחדות" ממוקמת בקטאר ונהנית מחסותה ומימונה, ומנהיגה השייח' עלי אל־קרה דאגי מתגורר בדוחא, בירת קטאר. בפרסומו האחרון מרחיב דאגי על החשיבות בפַתְוַּא – פסק הלכה לג'יהאד נגד האויב הציוני. שם נאמר בין היתר כי "קיימת חובת ג'יהאד בנשק נגד הכיבוש בפלסטין, והיא חלה על כל מוסלמי בעל יכולת בעולם האסלאמי". בנוסף, לפי פסק ההלכה, חובה להטיל מצור על האויב הציוני הכובש ביבשה, בים ובאוויר, לרבות המרחבים האוויריים במדינות הערביות והאסלאמיות.

קטאר משפיעה גם על אירופה, וזאת בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והעובדה שהאיחוד האירופי נחוש למצוא תחליף לגז הרוסי. נכון לרבעון השני השנה, קטאר היא ספקית הגז הטבעי הנוזלי (LNG) השלישית בגודלה לאיחוד האירופי. 

ארה"ב וקטאר משתפות פעולה באופן ברור מבחינה צבאית וביטחונית. באמירות הקטנה ממוקמת מפקדת המטה המרכזי של צבא ארה"ב – בסיס חיל האוויר האמריקאי "אל־עודייד", ובסיס הצבא "אסליילה". הקטארים תלויים ביטחונית בארה"ב, אך הם גם מהווים נכס למעצמה המערבית.

על פי מחקר של ארגון NAS, המקדם אג'נדה שמרנית במוסדות הלימוד בארה"ב, קטאר תרמה למוסדות אקדמיים במדינה 4.7 מיליארד דולר בין 2001 ל־2021, כשסגן אמיר קטאר למד באוניברסיטת ג'ורג'טאון. בדוח של הארגון האמריקאי־ישראלי AICE משנת 2021 נמצא כי קטאר היא התורמת הזרה הגדולה ביותר של אוניברסיטאות בארה"ב ב־35 השנים האחרונות, וסעודיה שנייה לה.

המכון לחקר אנטישמיות ומדיניות גלובלית (ISGAP) מצא בבדיקה משנת 2020 כי יש מתאם בין גודל התרומות מקטאר ומדינות אחרות במפרץ הפרסי לבין קיומן של קבוצות פרו־פלסטיניות בקמפוסים. אותן קבוצות, כידוע, מובילות מאז 7 באוקטובר מחאות קולניות נגד המלחמה של ישראל בחמאס.

מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שומר על קשר חם במיוחד עם קטאר. ממשלת קטאר חתמה על שורת הסכמים עם גוטרש בשנת 2018, שכללו תרומה של 500 מיליון דולר לתוכניות שונות של האו"ם ולמשרדים חדשים בדוחא. עוד קיבלו באו"ם מהקטארים הבטחה לתמיכה שנתית ביוניסף (קרן החירום הבינלאומית לילדים), באונר"א ועוד.

באופן ציני והזוי, קטאר, שמממנת את חמאס, מממנת גם את המשרד של האו"ם למאבק בטרור (UNOCT). נכון ל־31 באוקטובר 2023, קטאר היא המדינה שתרמה הכי הרבה כסף למשרד – 40% מכלל התקציב שלו מאז הוקם, שהם כמעט 140 מיליון דולרים.

מערביים, להתעורר

בעיתונות הכלכלית פורסם כי קרנות ההשקעה הקטאריות מחזיקות כיום בנכסים בשווי של מעל ל־450 מיליארד דולר ברחבי העולם. מדובר בכוח כלכלי שמייצר השפעה ישירה על בנקים, חברות השקעה, מוסדות אקדמיים, וגם על עיתונאים ופוליטיקאים.

זרועות התמנון של קטאר נשלחות גם לחלל. ספק אם מנהיגי מדינות המערב מודעים לתוכנית החלל הקטארית באמצעות חברת הלוויינים הלאומית שלה, Es'hailSat. בשיתוף עם חברת Eutelsat, שהמטה שלה ממוקם בפריז, שיגרה קטאר לחלל שני לוויינים חשובים לתקשורת אזרחית, רדיו וטלוויזיה, וזאת באמצעות משגר הלוויינים אריאן 5 של סוכנות החלל האירופית.

כמו כן פועלת קטאר להרחבת יכולות החלל שלה והקמת מערך ניטור ומעקב אחרי לוויינים. האם מישהו בסוכנות החלל האירופית שאל לשם מה קטאר זקוקה ליכולות כאלה? התשובה ככל הנראה מורכבת, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שקטאר תספק לאיראן כלים מודיעיניים שיוכלו לשבש פעילות של לוויינים מערביים.

בינתיים, התוצאה בשטח ברורה: רשתות טרור מתחזקות, קיצוניות דתית מתפשטת, ודמוקרטיות מערביות מתקשות להיאבק בגל האסלאמיסטי. הפער הזה – בין המציאות התדמיתית למציאות הביטחונית – הוא מסוכן. הוא מייצר שיתוק מוסרי ומדיני, ומאפשר למנגנוני טרור לפעול בחסות הכסף.

אם העולם המערבי רוצה לשמור על ערכיו ועל עצמאותו, עליו לנקוט שורה של צעדים ברורים

• חובת שקיפות בהשקעות זרות תוך וידוא שכל קבוצה, מועדון, אוניברסיטה או בנק יהיו חייבים לדווח על מקורות המימון שלהם.
• קידום חקיקה שתאפשר בקרה על מוסדות ספורט בינלאומיים ואכיפה מול מדינות שמנצלות את התחום לצורך הלבנת תדמיתה של קטאר.
• הגדרה בינלאומית רשמית של קטאר כתומכת טרור, לפחות עד שתחדל מהעברת כספים לארגונים ולמוסדות ברחבי העולם המזוהים כתומכי טרור.
• הטלת סנקציות על עיתונאים הממומנים בידי קטאר, וחשיפת הקשרים הכספיים שמתחת לפני השטח – גם אם זה כרוך בעימות עם כוחות חזקים.

קטאר הצליחה לרכוש לעצמה תדמית של מדינה מערבית, פתוחה, תיירותית וספורטיבית, אך המציאות שונה. מתחת לחזות הקוסמופוליטית מסתתרת מדיניות עקבית של מימון קיצוניות אסלאמית וארגוני טרור. הגיע הזמן שמדינות המערב יתעוררו ויתחילו לשאול שאלות על הכסף שקונה (ומשחית) אותן, לפני שיהיה מאוחר מדי.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כללי כבוד של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, ולשעבר כתב של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC
[email protected]





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דעות

אחי הנופל הבא, סליחה מראש על מדינה שלא תהיה ראויה לזכרך

Published

on



במשך שעות התנהל קרב בלימה נגד פיזור הכנסת. המשותף לכל ה"לוחמים": איש מהם לא בילה אפילו דקה בשדה קרב אמיתי, כמו זה שהם שולחים אליו את מי שכן מתגייסים. אדלשטיין יצא נבל או טיפש, מאחרים ממילא לא היו ציפיות. סיכום של מסמך הבנות שלא שווה את הנייר עליו נכתב



Source link

Continue Reading

דעות

גל אנטישמיות עולמי חמור מתעצם, והגיע הזמן לפעול

Published

on



מאז מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, גברו העוינות, הדמוניזציה והדה-הומניזציה כלפי יהודים ברחבי העולם. גבולות השיח היטשטשו וההבחנה בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל לבין שנאה לקיום יהודי באשר הוא כמעט אינה קיימת. אנו עדים לגל הולך וגובר של תקיפות פיזיות, איומים, קריאות לרצח, הסתה ברשתות החברתיות, ותחושת פחד ממשית בקרב קהילות יהודיות. חשוב להבהיר: בעוד שביקורת על מדיניות ממשלת ישראל היא לגיטימית, מחאה המכנה את ישראל נאצית, את חיילי צה"ל רוצחים, והופכת את היהודים למטרה קולקטיבית – חוצה גבולות מסוכנים.

הבעיה אינה מסתכמת בהפגנות. היא חודרת לשיח האקדמי, לתקשורת, לרשתות החברתיות – ולעיתים אף לבתי ספר. הסכנה האמיתית היא הנרמול: היכולת לומר משפט אנטישמי ולאחוז בדעות אנטישמיות ולהמשיך ולהיתפס כליברלי. לשלול את הלגיטימיות של מדינת ישראל ולהיקרא "פעיל שלום". מדובר בגל אנטישמיות עולמי מהחמורים שידענו בעשורים האחרונים. אם לא תינקט במדינות העולם עמדה ופעולה ברורה, הוא רק יילך ויחמיר.

ממשלות צריכות לפעול, לא רק לגנות. עליהן לא רק לייצר תכניות למאבק בתופעה, אלא ליישמן בצורה מלאה ותוך הקצאת המשאבים הנדרשים. אבל לא פחות מכך, מנהיגות ומנהיגים ברחבי העולם חייבים להבין כי ביקורת על ישראל שמקעקעת את הלגיטימציה לקיומה של המדינה היהודית, שמייצרת דמוניזציה ודה-הומניזציה כלפיה, ושמהדהדת חצאי אמיתות או שקרים של ממש מתקבלת על ידי ציבורים שלמים כלגיטימציה לפגיעה בחיי יהודים. גם כלי התקשורת צריכים לגלות אחריות ולא לאפשר הפצת שנאה במסווה של דיון פוליטי לגיטימי.

אבל יש גם אחריות על הציבור הרחב. לשבור שתיקה. לא לעבור לסדר היום כשהשכן, המרצה, או העיתונאי מצדיקים אלימות נגד יהודים כי הם "כועסים על ישראל". אנטישמיות, בכל עטיפה , מסוכנת, פסולה, ויש להיאבק בה ללא פשרות.

העם היהודי לא צריך להתנצל על קיומו. לא בישראל, ולא בניו יורק, לונדון או פריז. יש ליהודים את הזכות ולממשלות את החובה לאפשר להם לחיות בביטחון, בגאווה, וללא פחד. אבל אנטישמיות אינה
רק בעיה של יהודים. אנטישמיות היא סמן אזהרה לחברות דמוקרטיות. ההיסטוריה מלמדת ששנאה שמתחילה כלפי יהודים לעיתים קרובות לא נעצרת שם. היא מתדרדרת במהרה לפגיעה במיעוטים אחרים. לגיטימציה של שנאה ותקיפה של יהודים יכולה מהר מאוד לייצר לגיטימציה לפגיעה במיעוטים אחרים ומדינות וחברות חייבות לקחת אותה הרבה יותר ברצינות, לא רק לטובת יהודים, אלא לטובתן שלהן. הגנה על יהודים היא הגנה על ערכים אוניברסליים.

הכותבת היא מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל



Source link

Continue Reading

דעות

שום דבר לא סיכן את ממשלת נתניהו כמו משבר חוק ההשתמטות

Published

on





Source link

Continue Reading

כל העדכונים