הכול התחיל לפני שלושה פרקים של "ארץ נהדרת", במערכון שבו נתניהו מנסה להדוף כל ביקורת עליו והשליך מעצמו כל פיסת אחריות, אבל כשהוא מביט במראה הוא מגלה שם שהכתם שלא יורד. אכן, יש כתמים שלא יורדים. לא משנה כמה נתניהו ינסה להשחית את המערכת, לעשות קרקס ממשפטו הפלילי, לברוח מוועדת חקירה, להאשים את כל העולם ואחותו במדיניות הביטחונית של ממשלתו שלו ולהפיץ קונספירציות כדי למלט את לשכתו מהפרשה המופרעת הנוכחית – מהאחריות לקריסה העקובה מדם ב-7 באוקטובר הוא לא יינקה, גם לא מהפקרת החטופים שנמשכת ונמשכת ונמשכת. גם לא מהרבה מאוד דברים אחרים. הוא ושלוחיו מנסים כל הזמן למרק את השיחה, אבל לשווא. כולם יודעים את האמת. הכתם נשאר.

"ארץ נהדרת" החליטה להמחיש את זה. דמותו של נתניהו-מריאנו, שמופיעה ממילא בכל תכנית ונשחקה בשנים על שנים של מערבולת טרלול, חוזרת עכשיו מדי שבוע עם הלכלוך על המצח. השחקנים לא צריכים להגיד עליו הרבה: הכתם מדבר בעד עצמו. אתמול הוא קיבל כמה שורות. "יש לך שם איזה כתם", אמרה שרה נתניהו-עלמה זק לבן דמותו של ראש הממשלה כשהיא מסמנת את המצח. "עוד פעם הכתם הזה?", תהה ביבי-מריאנו. זה מספיק. כשכוחה הציבורי של הסאטירה חלש מתמיד, אי אפשר לעשות הרבה יותר מאשר להצביע עליו. להזכיר שהוא כל הזמן שם. להחזיר את הבושה.

זה לא מאוד מצחיק, אלא קודר ואפל. אולי זה בעיקר מכעיס להיזכר בכתם. ובכלל: הוא כל כך לא-עדין ומרומז, אלא בוטה, מכוער וגס, מפריע באמצע המערכון – וזאת בדיוק הנקודה. יש הרבה קרנפים בעמדות כוח שעושים הכול כדי לטשטש אותו. "ארץ נהדרת" לא תיתן לזה לקרות. הכתם יישאר. הבדיחות מסביב יישכחו, אבל הכתם הזה הוא כנראה הדבר היחיד שאזכור מהפרק של אתמול, ובעצם: זו הסיבה שהוא היה שם.