רומי גונן, ששבה משבי חמאס, שוחררה בשבוע שעבר מבית החולים לאחר חמישה חודשים. מירב לשם גונן, אימה של שורדת השבי, שוחחה הבוקר (שני) עם ינון מגל ובן כספית ב־103fm.

תחילה השיבה לשאלה מה שלום רומי: "לאט לאט, היא מדהימה, כל יום מחדש. אני רואה אותה בתוך המערך המשפחתי, ואני יודעת שזה חומר כזה, לא רק הם. אני מגיעה להמון מקומות בארץ, מדברת עם הרבה מאוד אנשים, זה חומר אחר. החומר האנושי, בטח הדור הזה, הם חומר מדהים ואיכותי כל כך וחזק כל כך ותומך, שזה הדבר שאנחנו הכי צריכים. רומי באמת באופן חריג בתוך הקבוצה הזאת של החטופים ששבו, היא חזרה פצועה מאוד, ולכן נזקקה גם ותיזקק לעוד ניתוחים. מזל שיש לנו בתי רפואה איכותיים בארץ. היא נורתה ביד והיא חזרה עם יד לא מתפקדת. רואים את זה בכל התמונות מהרגע שהיא נכנסה לארץ ועכשיו יש שיקום להחזיר את היד לתפקוד. דרך ארוכה".

לגבי החשש לחטופים האחרים, שיתפה: "החוויה הזאת שהם השאירו מאחור אחים שלהם, ככה הם מתייחסים לזה, היא בלתי אפשרית. אשמת הניצול היא נוראית. גם אנחנו אגב, המשפחות עצמן. אנחנו צריכים להיות בהכנעה גדולה אל מול המשפחות האלה שעוברות דבר שהוא פשוט בלתי ניתן לתיאור. אנחנו חייבים להחזיר אותם חזרה כדי שנוכל באמת להרגיש גם את הביטחון היחסי וגם את ההשתקמות".

עוד אמרה: "בואו רגע נשים את חמאס בצד, כי האישיו הוא לא חמאס, האישיו תמיד היה ויהיה העם היהודי והעם הישראלי, ואני חושבת שאת הפוקוס שלנו אנחנו צריכים לשים על עם ישראל ועל מה קורה לנו, והאם כשאנחנו מתרכזים במה אנחנו צריכים, האם אנחנו יכולים לקבל החלטות, גם אם הן יכולות להיות לא קלות. אני ערה לחלוטין לנושא הביטחוני, אין ויכוח, יש פה בעיה קשה אמיתית שצריך להתייחס אליה. אני הייתי שמה את עם ישראל בפוקוס ורגע תוהה, וזה התפקיד בעיניי בתור מנהיגים, אני מדברת עם כל סוגי האוכלוסייה, עם ישראל זקוק לשיקום, זקוק להחזרה של החטופים ולשקט של החיילים. כמות הפצועים שיש, כמות הפצועים הנפשית שיש היא כזאת… גם העומס, כולנו יודעים איזה עומס מוטל על אותם חיילים כבר שנה ותשע, רגע אנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמנו – מה המוקד פה? בשביל מה אנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים? אנחנו עושים את זה בשביל העם היהודי, בשביל עם ישראל".

"רוח הלחימה תלויה גם בלוחמים והיעד של הלוחמים אף פעם לא יהיה השמדה, זה לא העם היהודי. היעד של העם היהודי הוא תמיד הצלת נפשות, זה מי שאנחנו, לא יעזור, אי אפשר להתעלם מזה. אני חושבת שרגע צריך לעצור ולבדוק – האם אנחנו תקועים על החלק של ההשמדה או שאנחנו צריכים לחזור רגע להתמקד בחלק של הצלת הנפשות. זו החוויה שלי", סיכמה.