אנחנו מבלים כשליש מהחיים שלנו בשינה, אבל החטופים שנותרו בשבי החמאס לא זכו לכך: חודשים ארוכים שהם נמקים במנהרות בתת תנאים, כשהם ערים במרבית שעות היממה, והנזקים קשים וארוכי טווח. 

שינה היא תהליך ביולוגי חיוני, המחזיק את מערכות הגוף והנפש באיזון עדין. מניעת שינה ממושכת – אפילו לאורך ימים ספורים – משפיעה באופן עמוק על תפקודי המוח, הלב, המערכת החיסונית והמטבוליזם. אך מה יקרה אם אדם יימנע לחלוטין משינה במשך חודש שלם? המדע מציע תשובות מטרידות במיוחד.

לשאלה מה יקרה אם תימנעו משינה למשך חודש רצוף – כלומר, תישארו ערים במשך 30 יום ללא אף מחזור שינה – אין כיום תשובה מבוססת מחקרית במלוא מובן המילה. הסיבה פשוטה: ניסוי כזה אינו אתי, ועלול להוביל למוות. עם זאת, מחקרים קודמים, ניסויים מבוקרים, תצפיות רפואיות ומקרי קצה מהעבר מאפשרים הרכבת תמונה מדויקת של התהליכים הפתופיזיולוגיים ההרסניים שמתרחשים בגוף ובמוח כתוצאה ממניעת שינה ממושכת.

כבר לאחר 17–24 שעות של ערות רציפה נצפית ירידה בתפקוד הקוגניטיבי: האטה בתגובה, ירידה בזיכרון העבודה, שיבוש בקשב, פגיעה ביכולת הריכוז ועלייה בקצב השגיאות. על פי מחקר שפורסם בכתב העת -Nature Reviews Neuroscience ערות ממושכת משפיעה על פעילות האונות הפרה-פרונטליות – האחראיות על קבלת החלטות, שיפוט מוסרי והערכת סיכונים – וגורמת להן לתפקד כמו תחת השפעת אלכוהול בריכוז של 0.1%.

במקביל, חלה עלייה ברמות ההורמונים הסטרסוגניים – במיוחד קורטיזול – מה שמוביל לעלייה בלחץ הדם, קצב הלב ורמות הדלקת בגוף. תוך 48 שעות של ערות נמדדת ירידה ברמת הלפטין (הורמון השובע), לצד עלייה ברמות הגרלין (הורמון הרעב), תהליך המשבש את האיזון המטבולי וגורם לאכילה מופרזת ולעלייה ברמות הגלוקוז.

בנקודת הזמן של חמישה עד שבעה ימים ללא שינה, מתחילים להתרחש שינויים חמורים בפעילות החשמלית של המוח. גלי המוח משנים תבניות – ומופיעים אפיזודות קצרות של "שינה מיקרוסקופית" (microsleeps): רגעים בהם חלקים מהמוח מתנתקים מהמודעות החיצונית למרות שהאדם נראה ער. במקביל, מתחילות להופיע תופעות נוירו־פסיכיאטריות: הזיות, שיבוש בתפיסת מציאות, תגובות פרנואידיות ולעיתים אף אפיזודות פסיכוטיות.

מחקר איטלקי משנת 2013 שפורסם ב־Frontiers in Neurology  מצא כי מחסור חמור בשינה גורם לפעילות יתר של תאי microglia – תאי התמיכה והניקוי של מערכת העצבים – אשר מתחילים לפרק סינפסות עצביות כאילו היו "אשפה עצבית". כלומר, המוח לא רק מאבד תפקוד – אלא מתחיל לפרק את עצמו.

ברמה הסיסטמית, מניעת שינה פוגעת קשות במערכת החיסון. מחקרים על חיות מעבדה הראו כי לאחר 11–14 ימים של ערות רציפה, מערכת החיסון נכשלת בזיהוי פתוגנים, נגרם כשל חיסוני חריף ומופיעות זיהומים סיסטמיים. הסבר לכך ניתן על ידי ירידה דרמטית בהפרשת מעבירים דלקתיים מתווכים כמו אינטרלוקין 2 ו-TNG אלפא  – ציטוקינים קריטיים לוויסות תגובת הדלקת.

הלב גם הוא נמצא בסכנה. מניעת שינה כרונית מגבירה את הסיכון להפרעות קצב, מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב ואף שבץ. מחקר שפורסם ב־European Heart Journal (2011)  שכלל נתונים מ־475,000 נבדקים, מצא שמניעת שינה ממושכת העלתה ב־48% את הסיכון לפתח מחלת לב איסכמית.

הכבד והכליות נפגעים אף הם. המערכת המטבולית נכנסת למצב של "stress overload" – עלייה ברמות אינסולין עם ירידה בתגובה התאית אליו, תנגודת לאינסולין, ופגיעה בתפקוד האנזימטי של הכבד. בנתיחות שלאחר המוות שנעשו על בעלי חיים שנמנע מהם שינה עד מוות (כפי שנעשה בניסויים קלאסיים בשנות ה־80), נמצאו פגיעות קשות בכבד, בכליות, במעי הדק ובאונות המוחיות.

ומהי התוצאה האפשרית של מניעת שינה בת חודש? אין עדות מבוססת לכך שאדם כלשהו שרד יותר מ־11 ימים רצופים ללא שינה ללא התערבות תרופתית. אחד המקרים המפורסמים הוא של רנדי גרדנר, תלמיד תיכון בן 17 מקליפורניה שב־1964 נשאר ער במשך 11 ימים לצורך פרויקט מדעי. התוצאה: רעד בלתי נשלט, הזיות, בלבול קיצוני, קשיים בזיכרון, דיבור לא ברור – ותפקוד מוחי שנדמה לסובלים מדמנציה קשה. הוא התאושש לאחר שינה ממושכת, אך השלכות ארוכות טווח נותרו מעורפלות.

כמו כן, קיים מצב תורשתי נדיר הקרוי Fatal Familial Insomnia  – מחלת פריונים הפוגעת בגרעיני התלמוס במוח, וגורמת לאובדן יכולת שינה עד מוות. החולים מפתחים תסמינים דמויי פסיכוזה, אובדן משקל, שיתוק, קומה ולבסוף מוות תוך חודשים ספורים. התהליך המדורג שבו נפגעים תחילה תפקודים נוירולוגיים, ולאחר מכן מערכות פנימיות, מספק חלון להשלכות הקיצוניות של אובדן שינה מוחלט.

שינה אינה מותרות – היא תנאי קיומי. הניסיון להישאר ער למשך חודש שלם אינו רק בלתי אפשרי פיזיולוגית, אלא קרוב לוודאי יוביל להתמוטטות מערכתית ואף למוות. כבר לאחר ימים ספורים, מתרחשת ירידה חדה בתפקוד המוח, פגיעה הורמונלית, קריסה חיסונית והצטברות של רעלים נוירולוגיים. אם הגוף לא יקבל את האפשרות "לאתחל" את עצמו בלילה – הוא ייכנס למצב של פגיעה עצמית בלתי הפיכה. השורה התחתונה: כל לילה בלי שינה – הוא צעד נוסף אל עבר התדרדרות נוירולוגית, קוגניטיבית וסיסטמית. השינה, מסתבר, היא לא בזבוז זמן – אלא המערכת החיונית ביותר לריפוי הגוף ושמירת שפיות הנפש.