הוויתור על אסטרטגיה זו, אותה ניתן היה לשכפל אחר כך גם בדרום הרצועה, לא מאפשר לצה"ל להגיע לאותו "ניצחון מוחלט" מיוחל. נראה שישנה מבוכה רבה גם בדרג המדיני, גם בצבא ומתח עולה בין שני הצדדים. יותר מכך, אם נושיב את חברי הקבינט בחדרים נפרדים ונבקש מכל אחד לכתוב כיצד ניתן לנצח במלחמה, כמה זמן הדבר ייקח, איך נדע שהגענו לאותו רגע של ניצחון, והכי חשוב – מה יהיה ביום שאחרי – נקבל מספר תשובות שונות כמספר חברי הקבינט.

במצב דברים זה של מבוכה אסטרטגית נותר מעשה אחד אותו כדאי לעשות – להגיע עם חמאס לעסקה גדולה אשר תסיים את המלחמה כפי שחמאס רוצה, לרבות יציאת צה"ל מעזה עבור קבלה של כל החטופים בעסקה אחת. כל העולם ואשתו מעוניינים בכך, מחמאס, דרך רוב הציבור בישראל ועד נשיא ארה"ב. הגורם היחיד שלא מעוניין בכך זו ממשלת ישראל. בספרה האיקוני "מצעד האיוולת" מסבירה ברברה טוכמן כי איוולת היא התעקשות להיצמד למדיניות שהוכח כי אינה משרתת את האינטרסים הלאומיים האמיתיים. בין מאפייני האיוולת לשיטתה קיים המאמץ ההולך וגדל לשכנע כי האסטרטגיה הקיימת היא נכונה ואין בלתה.

נכון לעכשיו חמאס, למרות הלחץ בו נמצא, אינו ממהר לקבל את המתווה המטופש של עסקת ביניים. ישנה סכנה כי ימשיך בסירובו ולכן צה"ל ימשיך בלחימה הקיימת ויאבד עוד לוחמים לצד מחירים אחרים ההולכים ומאמירים עד שנגיע יום אחד מן הסתם למסקנה הנדרשת – סיום המלחמה תמורת כל החטופים.

בעוד הממשלה הלבנונית מבטיחה לאמריקאים שחיזבאללה יתפרק מנשקו, מנהיג הארגון נעים קאסם מודיע בפירוש: לא נתפרק מהנשק. הסתירה הזו חושפת את המאבק האמיתי המתחולל בלבנון – מאבק שעתידו עשוי להיקבע בבחירות הכלליות שיתקיימו שם בעוד כעשרה חודשים, במאי 2026.

פרופ’ אמציה ברעם מאוניברסיטת חיפה, מומחה למזרח התיכון, בראיון למעריב, רואה במציאות הלבנונית הנוכחית הזדמנות היסטורית לפתרון הבעיה. "צריך להוסיף שלפני יומיים המנהיג של חיזבאללה, נעים קאסם, הכריז שחיזבאללה לא יתפרק מהנשק", הוא מסביר. "יש ניגוד בין הממשלה הלבנונית, שזה כולל את הממשלה, את הנשיא, וגם את הרוב בפרלמנט, הדוברים של כל שלוש זרועות המדינה שנבחרו באופן דמוקרטי בלבנון דורשים שחיזבאללה יתפרק מהנשק".

הסימנים מעודדים, לפי ברעם: "בוודאי 70 אחוז של תושבי לבנון הינם בעד פירוק נשק של חיזבאללה. אין ספק בכלל שבתוך לבנון יש רוב גדול בציבור ובמערכת הנבחרת הדמוקרטית לפירוק נשק של חיזבאללה". אך למרות הרוב הזה, "חיזבאללה הוא עדיין הכוח הצבאי החזק ביותר בלבנון, יותר חזק מהצבא הלבנוני".

הדרישה הבינלאומית אינה מתמקדת בפירוק מוחלט של כל כלי הנשק. "לא דורשים מהם שימסרו עד הקלצ’ניקוב האחרון", מבהיר ברעם. "קלצ’ניקובים ו-RPG יהיו להם, וגם מקלעים כבדים, אף אחד לא יפרוק אותם, כי גם מיליציות אחרות מחזיקות בכלי נשק דומים. אבל הדרישה היא כלי נשק כבדים, כל הרקטות, כל הקטיושות, מל"טים, נ"מ, כל הכלים הכבדים לפרוק".

המפתח לפתרון, לפי הניתוח של ברעם, נמצא בהצעה אמריקנית מתגבשת: "סוף סוף ארצות הברית באים אל הלבנונים בהצעה, לחלץ את לבנון מהמשבר הכספי והכלכלי הקשה על ידי הלוואה גדולה מאוד של מיליארדים, בשני תנאים: רפורמה מינהלית למניעת שחיתות, ושהם יביאו לפירוק הנשק של חיזבאללה". הוא מדגיש שהצלחת התוכנית "תלויה במידה רבה בטראמפ, ולדעתי זה יעזור לו להשיג גם פרס נובל לשלום".

כרגע הזמן עובד נגד חיזבאללה. ברעם מזכיר שבבחירות של מאי 2022 "חיזבאללה הפסיד את הרוב שהיה לקואליציה שלו בפרלמנט, והתוצאה הייתה שהוא התחיל להבין שהוא בירידה". לקראת הבחירות הבאות, במאי 2026, הוא צופה: "בבחירות האלה, בגלל החלשותו הצבאית שהנחיתה מכה קשה על יוקרתו, הסבל שגרם ללבנונים כשתקף את ישראל, והמכה על איראן חיזבאללה יפסיד עוד ויווצר מצב שהממשלה לא תהיה יותר תלויה בווטו או ברוב של חיזבאללה".

הפתרון הכלכלי נראה מבטיח במיוחד כשמדובר בלבנון. "הלבנונים הם עם מוכשר עם השכלה טובה, עם מוסר עבודה בהחלט מרשים", מציין ברעם. "כל זמן שלבנון דאגה לעצמה ולא היו לה חיזבאללה חמוש ולא צבא של מחבלים פלסטינים, מבחינה כלכלית היא הייתה מדינה פורחת. השקעה בלבנון ברגע שחיזבאללה יורד מהחימוש הכבד ומתפקד רק כמפלגה פוליטית רגילה, זה יהיה צעד מבטיח".

אך ברעם לא מסתפק בגזר בלבד, הוא מציע גם מקל. לדעתו, "ישראל צריכה להגיד לקראת הבחירות בלבנון: אם לבנון לא תעשה את זה בעצמה, אנו נקבל על עצמנו את האחריות לבצע את החלטת מועצת הביטחון 1701, משנת 2006 שדרשה את פרוק הנשק של כל המיליציות בלבנון. עד היום רק חיזבאללה שמר על הנשק הכבד. האיום שישראל תפעל בשם מועצת הביטחון לכפות את ההחלטה על פירוק הנשק ישתלב עם הפיתוי של הלוואת-שיקום ענקית".

הוא משתמש במטפורה מעולם האכיפה: "אמריקה, המפרציות, וצרפת, אולי גם גרמניה, יהיו השוטר הטוב, הם יציעו ללבנון הלוואה של מיליארדים, כעין 'תוכנית מרשאל' חדשה. אנו נהיה השוטר הרע ונאמר שאם חיזבאללה לא יתפרק מהנשק, אנחנו נבצע את החלטת האו"ם בכוח". באביב 2026 לקראת הבחירות בלבנון, משער ברעם, "לגזר האמריקאי-מיפרצי ולשוט הישראלי יצטרף גורם נוסף: איראן עדיין לא תוכל לתמוך כספית כמו קודם במשפחות חיזבאללה, וההבטחה שלבנון תשוקם תקסום לבסיס השיעי של ארגון הטרור".

התוצאה הצפויה ברורה בעיניו: "לקראת בחירות בלבנון אפשר לשער מה תהיה התוצאה. חיזבאללה יספוג כנראה מהלומה קשה על הראש, וכל או רוב בעלי הברית שלו, כולל אפילו המפלגה השיעית הגדולה השנייה, 'אמל', יזנחו אותו". במצב כזה, ברעם צופה שנעים קאסם ייאלץ לפנות לאיראן: "אני מניח שהוא יגיד: 'אני מבקש רשות להתפרק מהנשק הכבד. עדיין נישאר מיליציה חזקה, החזקה ביותר, ומפלגה פוליטית'".

"חמינאי והאליטה שלו יבינו את המשמעות: בלי הרקטות והכטב"מים חיזבאללה יאבדו את האפשרות לתקוף את ערי-ישראל הגדולות ובסיסיה הצבאיים. איראן תאבד אמצעי-לחץ חשוב על ישראל. 'התאזרחות חיזבאללה' אולי אפילו תפתח את הדרך לנורמליזציה עם ישראל", ובכל זאת, ברעם מקווה: "אם חמינאי יהיה עדיין בחיים, ייתכן שהוא ירשה לו. הסיבות: זה לפחות ישמר את הארגון כמפלגה וכמיליציה לגיטימית עד שאיראן תתאושש, וממילא כבר ראינו בזמן מלחמת שנים-עשר הימים שהם החליטו שלא לסייע לאיראן בשעתה הקשה ביותר".

העיתוי קריטי, מדגיש ברעם: "הכל צריך להשתלב בפברואר או מרץ 2026, האיומים וההבטחות צריכים לחדור לציבור ולשקוע במוח", לפני הבחירות במאי. לדעתו, "זה הרגע שבו אני משער שחיזבאללה יחטוף את סטירת הלחי הכי גדולה שלו". בו בזמן, "בתקווה שעם סוריה נגיע כבר להבנות ביטחוניות, זו תהייה הזדמנות היסטורית לשנות את פני האזור". אך ברעם מוסיף: "על ממשלת לבנון והמשקיעים הזרים לתכנן גם איך מציעים ללוחמי חיזבאללה הסדירים אלטרנטיבה אזרחית. רבים מהסדירים שלהם יסכימו לעבור לסטטוס של 'מילואימניקים' בארגון, מה שיש כבר היום, אך הם יזדקקו לתעסוקה אזרחית".

האסון בבית חאנון: חיל האוויר תקף זמן קצר לפני האסון את נתיב התנועה של לוחמי גדוד ״נצח יהודה״, כדי לחסל נסיון של קיום זירות מטענים. בצה״ל בוחנים כעת האם המחבלים הניחו את המטענים רגע לאחר התקיפה ובטרם התקרב הכח לזירה.

לאחרונה פועל חיל האוויר באופן צמוד לכוחות המתמרנים בעזה. מטוסי קרב מבצעים תקיפות על נתיבי תנועה של כוחות צה״ל כדי לפגוע בסירות מטענים. הפעולה של חיל האוויר היא אחת משלל טכניקות שצה״ל מפעיל כדי לאפשר תנועה בטוחה של הכוחות המתמרנים.

במהלך חילוץ הנפגעים נדרש חיל האוויר לבצע תקיפות נרחבות במרחב כנגד אזורים בהם נמצאו מחבלים שניסו לפגוע בכוחות. כתוצאה מהפצצות הכבדות שחיל האוויר ביצע כחיפוי לכוחות הקרקע הופעלו אזעקות ביישובי העוטף. הפלסטינים דיווחו על 11 הרוגים בתקיפות של חיל האוויר. ההערכה כי בעקבות האירועים האחרונים צה״ל יגביר את האגרסיביות של התמרון ויבצע תקיפות עוצמתיות ונרחבות יותר במרחבים בהם הוא מתכוון לנוע קרקעית בתוך עזה.

הבוקר (שלישי) הותרו לפרסום שמותיהם של חמישה חללי צה"ל אשר הודעה נמסרה למשפחותיהם: סמ"ר מאיר שמעון עמר, בן 20 מירושלים, לוחם בגדוד נצח יהודה (97), חטיבת כפיר; סמל משה נסים פרש, בן 20 מירושלים, לוחם בגדוד נצח יהודה (97), חטיבת כפיר; רס"ל (מיל׳) בנימין אסולין, בן 28 מחיפה, לוחם בחטיבה הצפונית, אוגדת עזה; סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן, בן 20 מירושלים; וסמ״ר משה שמואל נול, בן 21 מבית שמש, לוחם בגדוד נצח יהודה (97), חטיבת כפיר. לוחם בגדוד נצח יהודה (97) בחטיבת כפיר, אשר נפלו בקרב בצפון רצועת עזה.

הלוחמים נפגעו במסגרת התקפה חטיבתית של החטיבה הצפונית במרחב בית חאנון שבצפון רצועת עזה. במהלך ההתקפה הופעלו מטענים על כוח רגלי שפעל במרחב. במהלך ניסיונות פינוי הפצועים, הכוח הותקל בירי. בצה״ל מבינים כי חמאס למד את התנהלות הכוחות ואת אופן הטיפול של צה״ל באירוע נפגעים בשטח.

בשורה של תקריות לאחרונה, דפוס הפעולה של מחבלי חמאס חוזר על עצמו – הפעלת מטען או ירי על כוח, המתנה להגעת כוחות חילוץ ורפואה והתקפה נוספת שכוללת מטענים וירי. דפוס כזה של פעולה לא חדש לצה״ל, אבל לאחרונה נראה כי מחבלי חמאס משתמשים בו יותר ויותר – מה שמחייב את צה״ל לבצע למידה כיצד להימנע ולחשוף את הכוחות לאיום מסוג שכזה. בשעה זאת נמשך באוגדת עזה התחקיר המקיף של האירוע.