הכתבה נכתבה בשיתוף אבנר הייזלר

הרפורמה של ביטוח לאומי בתחום הסיעוד, שנכנסה לתוקף בשנים האחרונות, הוצגה לציבור כמהלך חברתי חשוב שמטרתו לשפר את תנאי חייהם של האזרחים הוותיקים והסיעודיים במדינה. ואולם לדברי אבנר הייזלר, המתמחה במימוש זכויות רפואיות וכלכליות, ייתכן שהיא עלולה להזיק דווקא לאותם מבוטחים שהתיימרה לשרת.

אבנר הייזלר: "הרפורמה הוצגה כהתייעלות, אך בפועל מדובר בשינוי שמקשה על מבוטחים לקבל את מה שמגיע להם".

הרפורמה של המוסד לביטוח לאומי בתחום הסיעוד נכנסה לתוקפה בינואר 2018 והוטמעה באופן הדרגתי בשנים שלאחר מכן. הרפורמה הוצגה כמהלך חברתי כולל, שמטרתו הייתה "להפוך את הקשיש למרכז הטיפול". בפועל, במהלך השנים שחלפו מאז החלה, עלו טענות רבות על כך שלא רק שהיא לא השיגה את יעדיה, אלא אף הגבירה את הקושי והבעייתיות בתחום זה.  

לדברי הייזלר אבנר, רו"ח ויזם חברתי העוסק בליווי משפחות במימוש זכויות רפואיות, "הכוונה של המוסד לביטוח לאומי אולי הייתה חיובית, אבל היישום בפועל משאיר רבים ללא המענה לו הם זקוקים." הרפורמה, לטענתו, גרמה לכך שיותר מבוטחים מוצאים את עצמם מול מערכת קשה, מחמירה ולא נגישה, שאינה מותאמת לקשיים ולצרכים שלהם.

מה כלל השינוי?
אבנר הייזלר מסביר מהו מנגנון התמיכה של הביטוח הלאומי בחולים סיעודיים ומהם השינויים שחלו בו ברפורמת 2018: "גמלת סיעוד של ביטוח לאומי מיועדת לאנשים אחרי גיל פרישה, עם רמת הכנסה נמוכה, ושנמצאים במצב תפקודי כזה שמצריך עזרה קבועה בניהול חיי היומיום שלהם. עד סוף 2017 הגמלה חולקה לשלוש דרגות בלבד, בהתאם למידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת, כפי שנקבעו לאחר בדיקת תפקוד של המבוטח בביתו (ADL – Activities of Daily Living) : נמוכה – דרגה 1; בינונית – רמה 2 וגבוהה – דרגה 3.

הגמלה ניתנה בדרך כלל בצורת שירותי סיעוד – בין אם בשעות טיפול ביתי ובין בקבלת שירותים נוספים, ורק אם שירותים אלו לא היו זמינים במקום מגוריו של המבוטח, ניתן היה לקבל את תמורתם בכסף". הרפורמה עשתה שני שינויים עיקריים, מסביר אבנר הייזלר: גם הגדילה את מספר דרגות הסיעוד משלוש לשש, במטרה לדייק את ההתאמה בין רמת התלות של המבוטח לבין היקף הסיוע שהוא מקבל, ובמקביל גם הרחיבה מאוד את האפשרות להמיר חלק מהשירותים הללו בכסף ישיר.

הבטחות מול מציאות
על פניו, מדובר במהלך חיובי: התאמה מדוייקת יותר ואפשרות לגמישות רבה יותר בבחירת סוג הסיוע. ואולם לדברי הייזלר אבנר, הביצוע בפועל רחוק מלהיות אידיאלי. "ישנן כמה בעיות. ראשית, לצד העלייה במספר הדרגות, חלה הקשחה של מבחני התפקוד. הדרישה לתלות מלאה בעזרה בביצוע פעולות בסיסיות (רחצה, הלבשה, אכילה, שליטה על סוגרים, ניידות בבית) הפכה נוקשה יותר והרבה פחות גמישה. לדוגמה, מבוטחים שבעבר קיבלו ניקוד על כך שהם זקוקים לעזרה מסוימת ברחצה, עלולים כיום להיחשב כ"עצמאים" אם הם מסוגלים להפעיל את מקלחת היד בכוחות עצמם.

שנית, אם בעבר אדם שהוגדר כסיעודי היה יכול ליהנות ממספר שעות טיפול שבועיות ברור ויציב, כיום, תהליך האבחון ארוך ומעורפל יותר, והרבה מבוטחים מדווחים על ירידה בהיקף הסיוע בעקבות שינויי סיווג. בנוסף, ישנה תחושה גוברת כי מטרת הרפורמה אינה רק סוציאלית אלא גם תקציבית – ניסיון לצמצם את הוצאות הביטוח הלאומי באמצעות סינון מחמיר יותר". התוצאה בפועל, אומר אבנר הייזלר, היא ריבוי בירוקרטיה, מבחנים נוקשים יותר שמקשים על קבלת ההטבה, ואפילו ירידה בהיקף התמיכה לאוכלוסיות חלשות.

ההשפעה על אוכלוסיות מוחלשות
אבנר הייזלר עומד על כך שהפגיעה משמעותית במיוחד כאשר מדובר על מבוגרים, משפחות עולים ומשפחות ללא תמיכה כלכלית יציבה. אוכלוסיות אלה מתקשות גם ככה להתמודד עם הדרישות הבירוקרטיות, ולעיתים מוותרות מראש. ודווקא עבורן, כל שעת טיפול שנשללת עלולה להביא לפגיעה ממשית באיכות החיים ולעיתים גם בבריאות הפיזית והנפשית.

אבנר הייזלר מדגיש כי רבים מהמבוטחים אינם מודעים לזכויותיהם או לכך שאפשר לערער על החלטות הביטוח הלאומי. "אם הרפורמה נועדה להקל, היא לא השיגה את המטרה. להיפך. האזרחים שזקוקים לנו הכי הרבה מוצאים את עצמם לבד, נאבקים במערכת קרה ומסורבלת. האיזון בין יעילות כלכלית לצדק חברתי עדיין לא הושג"

הפתרון, לדבריו, טמון בשקיפות גבוהה יותר, שיתוף ציבור אמיתי בתהליך קבלת ההחלטות, והקלה על הדרישות הביורוקרטיות. "המערכת הסיעודית לא יכולה להתנהל כעסק שמטרתו חיסכון – היא חייבת לשים את האדם במרכז", הוא מסכם.

הכתבה נכתבה בשיתוף אבנר הייזלר